הבחירות החוזרות כבר בפתח. הרי קשה להאמין שיש היתכנות לדיבורים בחדשות על ביטולן כביכול. נראה שהקב"ה נתן לנו בתוצאות הבחירות הזדמנות פז לתקן את מה שהתקלקל, אבל אצלנו ממשיכים בכל הכוח לירות זה על זה בתוך הנגמ"ש.
אני רואה חובה לעצמי לחפש קשר אל אנשים הכואבים את המצב ואינם מן המתגוששים עצמם או ממקורביהם, ולומר להם דבר פשוט וחשוב: המשימה הבוערת ביותר כעת, שהיא גם אפשרית, היא כינוס כל נאמני ארץ ישראל ונצח ישראל למפלגה אחת, שלא יידח ממנו נידח ולא ילכו קולות לאיבוד, מה שעלול להחריב חלילה ממש את מדינת ישראל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מצטיין בכלכלה, ביחסי חוץ ובנאומים, אבל חלש והססן ביותר בנושאים העיקריים שבשבילם חזרנו לארצנו. הוא מתנדנד בין ציטוטי תנ"ך ו"סלע קיומנו" ל"שתי מדינות לשני עמים", הקפאות והריסת יישובים, כניעה מוחלטת לבג"ץ וליועצים המשפטיים בכל שאלה חשובה, ומאידך גיסא השארת חאן אל־אחמר על כנו למרות אישור בג"ץ לפנותו.
בעבר הצביע נתניהו בעד הגירוש מגוש קטיף ואחר כך אמנם פעל נגד ההתנתקות אך רק לאחר שההחלטה כבר התקבלה. הוא שולט שלטון מוחלט בליכוד, ולכן שרים וח"כים ישרי דרך במפלגת השלטון אינם יכולים לשנות הרבה בכיוון שהיינו רוצים לשנות.
אין צורך לומר שכל מה שמשמאל לליכוד שואף למאיסה במתנות ה' ולהנמכת קרן ישראל. לכן התקווה היא כוח אמוני־ימני חזק מימין לליכוד. אסור בשום אופן לפלג אותו וגם אסור לנקום ולנטור ולהרחיק את מי שדעותיו קצת משונות בעינינו, ואף לא את מי שחטא וקלקל בשוגג או במזיד בפעם הקודמת. יש לבנות על המכנה המשותף הרחב ביותר.
בדרך הטבע כל אחד לוחץ בכיוון שלו ושל אנשיו, ורבים פוסלים את כל מי שלא בצלמם וכדמותם ולפעמים גם את מי שממש דומה להם. החדשות על מה שקורה בתוך המחנה מדאיבות. שלטי החוצות בכבישי השומרון המכפישים שותפים לדרך אינם מבשרים טובות.
נאמני ארץ ישראל ונצח ישראל חייבים לממש את כוחם האמיתי ולאפשר לו לבוא לידי ביטוי פוליטי כבר בבחירות הקרובות. ההצעה שלי היא למצוא דרך אובייקטיבית שתמנע ויכוחים, שהרי כל אדם קרוב אצל עצמו, ובטוח שהוא המוביל. לאמיתו של דבר אף אחד מהפלגים אינו עובר את אחוז החסימה בכוחות עצמו, אבל כל אחד מהם הוא בעל כוח אלקטורלי של בין מנדט אחד לשלושה. לפיכך יש צורך בלחץ מוסרי חיצוני מצד אישי ציבור שסמכותם מקובלת על כל הפלגים או רובם, ולהפעיל לצד אישים אלה אנשי מקצוע שיודעים להזיז עניינים.
נראה לי שהדבר הנכון ביותר והפשוט ביותר שיתקבל על דעת הציבור הרחב הוא רשימה ששבעת הראשונים בה יהיו מנהיגי הפלגים המוכרים לציבור: בצלאל סמוטריץ', רפי פרץ, איילת שקד, נפתלי בנט, איתמר בן־גביר, אלי ישי ומשה פייגלין. בשביעייה השנייה יציע כל מנהיג מהשבעה הראשונים אדם אחד.
יש לפעול לקידום הרשימה הזאת גם אם חלק מהאישים המופיעים בה יצהירו תחילה שאינם רוצים להשתתף בה. הם יגיעו אחר כך. לדעתי אסור לבזבז מקומות רלוונטיים על עסקנים, על אנשים לא מוכרים לציבור או כל מיני יפים ויפות שהם סוג של קישוט. השעה שעת חירום ואין מקום לשיקולי לוקסוס משום סוג. את הסדר בין המועמדים ואת רשימת הבאים אחריהם צריך לקבוע באופן אובייקטיבי ככל האפשר, לא על ידי הנוגעים בדבר בעצמם.
קביעה אובייקטיבית למדי יכולה להיות על ידי פריימריז פתוחים, שיוכלו אולי להיעשות באופן ממוחשב, או בשלושה־ארבעה סקרים בלתי תלויים בקרב מצביעי ימין שמימין לליכוד, אשר ייעשו בנפרד בידי מומחים מוסכמים על כולם. אם הסקרים ישקפו תוצאות דומות, הם יוכלו להיות בסיס טוב לדירוג המועמדים.
כפי שכתבתי, הקב"ה בא לקראתנו ונתן לנו הזדמנות שנייה. אם הנבחרים עצמם או מקצתם ימשיכו לתקוע מקלות בגלגלים, יהיה צורך בהקמת גוף של אנשים שלא טחו עיניהם מראות, ואשר טובת העם לנגד עיניהם ללא שום שיקולים זרים, המכירים את הנפשות הפועלות ויודעים לעבוד ביעילות, ואלה יעשו הכול כדי למנוע את האסון. הם יפעלו לשם שמיים בענווה ובצניעות, בזריזות ובאחריות, כדי שאולי הפעם נוכל לזכות בסייעתא דשמיא ולהצליח. עדיין לא מאוחר לפעול ולשנות לטובה.
