האנטישמיות, אותה מגפה שקיווינו כי רק זיכרון רע יוותר ממנה, מרימה שוב את ראשה בשנים האחרונות והיא מכוערת וקטלנית כשהייתה. אנו עדים להתגברות מדאיגה של תקריות אנטישמיות במקומות שבהם החינוך והחקיקה היו צריכים להפוך אותה לתופעה זניחה. תקריות אלה נעות מהשתלחויות ברשת לקללות ברחוב, מהשחתת בתי כנסת ובתי עלמין לאיומים והפחדה בבתי ספר, גנים ציבוריים ושכונות מגורים. לאלה מתלווה לעתים, למרבית הצער, גם אלימות פיזית שנעה מדחיפות ומכות עד לרצח ממש, כפי שהיה כשירו בילדים בביה"ס "אוצר התורה" בטולוז או במתפללים בבית הכנסת "עץ חיים – אור לשמחה" בפיטסבורג.
כיצד יכולים דברים כאלו לקרות בתקופת השיא של הדמוקרטיה הליברלית ושל חיזוק זכויות אדם במוסדות בינלאומיים? איך יתכן ששבעים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, יהודים אינם יכולים ללכת בבטחה – אם הם מזוהים כיהודים – ברחובותיהן של ערים אירופיות מסוימות? ברור שהאנטישמיות מחלחלת עדיין ברוב מדינות ערב, שבהן נעלמו כמעט כליל קהילות יהודיות עם שורשים בני אלפי שנים. אך איך נסביר את העובדה שאירופה פחות בטוחה ליהודים כיום מבכל תקופה מאז סוף מלחמת העולם השנייה? ושארה"ב הייתה עדה, לפני חודשים ספורים, למתקפה הרצחנית ביותר בתולדותיה נגד אזרחים יהודיים?
הרי אלה הן בסופו של דבר מדינות שבהן המודעות והזיכרון מובנים לתוך הפעילות הציבורית, הן של הממשלות והן של החברה האזרחית. המחוקקים ורשויות האכיפה בהחלט אינם מזלזלים במאבק בגזענות ובאנטישמיות, ולרשות המחנכים עומד מגוון גדול של תכניות מותאמות לכל גיל כדי להילחם בדעות קדומות ולהקנות סובלנות.
אלא שהאנטישמיות משגשגת בתוך האלמוניות חסרת הגבולות של הרשת. היא פורחת בין צלליה של החברה, והיא צומחת בשוליים הקיצוניים, שם היא מאחדת בין תומכי עליונות לבנה למחזיקי תיאוריות קונספירציה, בין אנרכיסטים לג'יהדיסטים, מהפכנים ופונדמנטליסטים, שקרנים ומכחישים. ומקצותיה של החברה המהוגנת היא זוחלת פנימה אל הזרם המרכזי. זה הרגע שבו עלינו לצלצל בפעמון האזעקה ולצעוק: "עצרו! לעולם לא עוד!".
אם הכלים העומדים לרשות המדינה כושלים במלאכה, עלינו להסתמך על האומץ והמחויבות של כל אדם בעל רצון טוב. בדיוק כפי שעשה עיתון זה, כאשר פנה אל האחריות האישית של קוראיו באמצעות יזמת הכיפה לגזירה. נדרש מגוון רחב של בני אדם בעלי רצון טוב שיפעלו בצוותא, איש איש בחוגו, על מנת להדוף אחורה את הצל שמטילות האנטישמיות והגזענות.
הפילוסוף הגרמני הדגול הגל אמר פעם: "מה שניתן ללמוד מההיסטוריה ומהניסיון הוא זה – שאנשים מעולם לא למדו דבר מההיסטוריה ולא פעלו לפי לקחים שהפיקו ממנה".
עם כל הכבוד להוגה הדעות הדגול, הבה נוכיח שהוא טועה בעניין זה. הבה נראה שלקחי ההיסטוריה הופקו גם הופקו. האנטישמיות לא תעבור! לעולם לא עוד!
