יולי אדלשטיין הוא סמל של קונצנזוס, לטוב ולרע. איש עם היסטוריה משפחתית ואישית מרתקת, דיסידנט ואסיר ציון לשעבר שהגיע לארץ אבל בניגוד לחייו הסוערים ברוסיה, בישראל הוא דווקא הצטיין בזהירות אפרורית. קרוב לשנות דור אדלשטיין מצוי בפוליטיקה הישראלית (שימש כשר בממשלה הראשונה של בנימין נתניהו ב-1996) אבל אף פעם לא השמיע דעה חריגה במיוחד, לא נתפס בביקורת קשה, לא ניהל מעודו מאבק גדול ומשמעותי, והתקדם בעיקר בזכות האישיות הנעימה והסיפור האישי המיוחד.
אדלשטיין, שהתחיל את דרכו בישראל בעלייה (יחד עם גיבור אחר ושונה ממנו בתכלית, נתן שרנסקי) הוא איש ללא מתנגדים כי אין סיבה לתקוף אותו על משהו. כך הוא גם תפס את המקום השני בפריימריז האחרונים שהתקיימו בליכוד בדצמבר 2014. אדלשטיין רץ בפריימריז הללו כיושב ראש הכנסת, תפקיד שאותו הוא ממלא על מי מנוחות, משתדל להיות ממלכתי בכל כוחו. בניגוד לקודמו ראובן ריבלין, שגנב את ההצגה באירועי הפתיחה של מושב הכנסת, אדלשטיין נשמע כמו להקת חימום משעממת שקודמת לאירוע הגדול עם ראש הממשלה ודוברי האופוזיציה.
בזמן האחרון החלו לרוץ בכנסת שמועות על הכוונה של אדלשטיין להתמודד על ראשות הליכוד אחרי עידן נתניהו. יכול להיות שאדלשטיין עצמו תרם משהו לשיח המחמיא הזה, ורמז על הכוונות שלו במפגשים עם פעילי ליכוד. בכל מקרה, הדברים לא נלקחו ברצינות דווקא בגלל הרקורד המיניסטריאלי המוגבל למדי ואישיות הפרווה של אדלשטיין. הוא נתפס בעיקר כמו קישוט טוב שיש לליכוד בצמרת הרשימה: איש דתי, מתנחל מתון, גיבור עלייה ולא מועמד רציני לראשות הממשלה.
דוד בן גוריון אמר פעם שכל מנהיג גדול צריך מריבה גדולה. אנחנו נוסיף שכל מנהיג גדול צריך גם את הפריצה הגדולה. שני אלו אולי נקרו היום על דרכו של אדלשטיין, אחרי שנחשפו ברשת ב' התבטאויות שלו בשיחות סגורות עם עיתונאים. אדלשטיין, בגיל 60, אומר סוף סוף דברי טעם נכוחים, גם אם הם קונטרוברסליים, לא מהסס לתקוף את ראש הממשלה ואת דרכי ההתנהלות שלו וגם את חברי סיעת הליכוד. זה כבר לא אדלשטיין המסוגר והמאופק, אלא פוליטיקאי אמיץ ובעל אמירה ברורה, גם אם היא נשמעת בחדרים נעולים בשלב זה.
ההתנהלות של נתניהו בעייתית, קובע אדלשטיין, ומצטרף לבכירים במפלגתו וגם באופוזיציה. "כאשר נתניהו מדבר כראש הממשלה אף אחד לא מפריע לו. ברגע שזה הופך ל'אתם אבל' ו'אתם חמוצים' אז מתחיל כל הבלגן וחבל שזה ככה. הוא מושפע מטראמפ, שאמר שאם הוא יירה במישהו – הדבר יוסיף לו קולות", אומר אדלשטיין.
לאדלשטיין יש גם ביקורת מבנית ואישית על ראש הממשלה. "ההצהרה של הנשיא טראמפ בנושא מעמדה של ירושלים והעברת השגרירות פוספסה בגלל שלא נעשתה עבודת מטה מסודרת. אין במדינה שר חוץ, והנשיא וראש הממשלה נמצאים בנתק מוחלט". לטענתו של אדלשטיין, אילו נעשתה עבודת מטה מסודרת היינו יכולים להתקדם לא רק עד לגואטמלה. "נתניהו השתגע. הוא מתוסכל מכך שהוא עובד קשה בזירה הבינלאומית, ולא זוכה להכרה שהוא ראוי לה", סיכם אדלשטיין.
אדלשטיין גם התריע על ההתנהגות של חברי הכנסת של הליכוד ובכלל. "אני חושב שהליכוד בבעיה חמורה. הייתי מאוד שמח אם מחצית הסיעה תלך הביתה. אם נמשיך בדרך הזו נהיה באופוזיציה". אלה דברים אמיתיים שנאמרים מפיו של אדם שרואה מקרוב את הפעילות והרמה של חבריו בכנסת. לא מפליא שאת הביקורת הנגדית הקשה ביותר ספג אדלשטיין מח"כ אורן חזן שאיתו הוא התעמת בעבר. "בשקט גדל לנו פוטין מספר שתיים, שרוצה להשתלט ולקבוע בעצמו מי יהיה בהנהגה ומי לא", צייץ חזן וקרא לפטר את אדלשטיין ולגרש אותו מהליכוד.
אדלשטיין מצוי על פרשת דרכים. הוא צריך לשאול את עצמו לאן הוא הולך מכאן, בעקבות הדרמה הגדולה. האם הוא ממשיך את המאבק הגדול שבו החל, הולך להיות אופוזיציונר פנימי לראש הממשלה וכמי שבא להציג אלטרנטיבה, לתקן את הליכוד ולהציל אותו מאבדון באופוזיציה. למהלך המנהיגות הזה יש סיכוי טוב, אבל גם סיכונים לא מעטים.
האפשרות השנייה של אדלשטיין היא להתנצל על הדברים שאמר, להודיע שהם הוצאו מהקשרם, להסתתר בלשכת יושב ראש הכנסת, לחכות שהגל יעבור ולחזור לדמות הנינוחה והמחייכת, אבל חסרת השיניים – שתבטיח לו המשך קריירה נוחה ומפנקת, נטולת מלחמות. אני נוטה להמר על האפשרות השנייה, שיכולה להיות גם החמצה גדולה.
