הדמוקרטיה תעבור לדום: השיטה הייחודית של יאיר גולן

אלוף במילואים יאיר גולן התפכח. כזכור, ביום השואה בשנת 2016 טען גולן שהוא מזהה בישראל "תהליכים מעוררי חלחלה" שכמותם התרחשו בגרמניה הנאצית. והנה, בשבוע שעבר אמר בריאיון רדיופוני לירון דקל: "בעצם זה שהשוואה כזו יצאה לאוויר העולם, זה דבר עברייני, אסור שדבר כזה יקרה. ואת הקול הזה צריך לומר בצורה ברורה".

טוב, לא באמת. זאת אומרת גולן אמר את הדברים, אבל לא על נאומו, אלא על סיסמת הבחירות של הימין החדש: "בנט ינצח את חמאס, ושקד תנצח על בית המשפט". זו מבחינתו "הסתה פרועה נגד מוסדות המדינה", "סיסמה נואלת ופושעת" של מי ש"יוצרים השוואה בין חמאס לבג"ץ".

השוואה? איזו השוואה? שני שמות במשפט לא יוצרים השוואה. לדוגמה: "אהוד ברק ינצח את הימין, ויאיר גולן ינצח על מערכת הביטחון". האם זו השוואה בין הימין לביטחון? כמובן שלא. לעומת זאת המשפט "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו־90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו ב־2016", נשען על השוואה ברורה בין ישראל לגרמניה הנאצית.

ברור מאליו? לא ליאיר גולן. "אני לא השוויתי, לא השוויתי", הוא טוען. "אמרתי יש משהו שאני מקשר היסטורית, רואה את הסימנים המטרידים". ועדיין הוא ממשיך: "כל מה שאמרתי לצערי נכון לחלוטין. נכון לחלוטין". גם בריאיון ב"קלמן ליברמן" ברשת ב' שוב כפר גולן בהשוואה. כאשר ציטט קלמן ליבסקינד את דבריו, ענה: "זה מציאת עדות, זו לא השוואה". "אז אנחנו לא שווים לחברה הנאצית, אלא יש אצלנו רק עדות לחברה הנאצית?", שאל קלמן, וגולן הגיב: "נכון, בדיוק, ככתוב בעברית תקנית, בהחלט כך". ליבסקינד צייץ בטוויטר שגולן אמר שיש בחברה הישראלית "עדות לחברה הנאצית", אלא שגולן שוב מכחיש את דבריו המפורשים ומייד תקף: "קלמן תפסיק לסלף".

מוסדות על

לדעת גולן, על כל פנים, לא העדות לנאציפיקציה ישראלית היא העיקר. יש נושא בוער יותר, עניין "מסוכן" ו"מטורף", ש"צריך לעבור מן העולם": "התקפה" ו"הסתה פרועה כנגד המוסדות שמשקפים את הממלכתיות הישראלית": בית־המשפט, הצבא, המשטרה והפרקליטות.

חשוב לגולן להדגיש עד כמה הוא "הומני" ו"נאור". "המסר שלנו אחר לגמרי", הוא הכריז בראיונות הללו. "מסר מחבק, מסר מזמין". הוא לא פוסל ישיבה עם אף אחד, "כולל איימן עודה. למה לפסול?", הוא תמה. "אני לא מבין את הגישה הזאת בכלל. זה בלתי הגיוני ובלתי לגיטימי". אבל להכלה הגורפת של גולן יש גבול מוסרי ברור: "אנחנו פוסלים רק אנשים שלא מאמינים במוסדות המדינה או לא מאמינים בעצם קיומה". "לא נשתף פעולה", הוא מכריז בתוקף, "עם הסתה פרועה כנגד מוסדות המדינה שמשרתים את כולנו. כנגד המוסדות שמשקפים את הממלכתיות הישראלית".

כל־כך אדוקה אמונתו של גולן ב"מוסדות המדינה", עד שהוא קובע: "אנחנו צריכים לשמור על כבודם של משרתי הציבור באשר הם". כך אמר, בהן צדק. "באשר הם". ואם יש בעיה? "אם יש לנו ביקורת, להשתדל לעשות אותה באמת באופן הכי אישי, ארבע עיניים, שש עיניים, זה לדעתי הדבר הנכון". ולמען הסר ספק הוסיף: "גם אם יש דברים שלא נראים לנו, שצריך לתקן אותם, ממשלה עושה את זה בחדרי חדרים. פנימה. עושים דיונים רציניים של אנשי מקצוע".

מה עם שקיפות, נראות, מנהל תקין, מחויבות לבוחר, אמינות ויושרה? לא בדמוקרטיה ה"ממלכתית" של גולן. העיקר הוא "משרתי הציבור באשר הם", "אנשי מקצוע", שיסגרו עניינים ב"חדרי חדרים". בעולמו של גולן מוסדות המדינה אינם אמצעים לשירות הציבור, אלא הם התכלית הרוממה שלשמה הוקמה מדינה. נראה שמבחינתו "רוח נביאי ישראל", "הצהרת העצמאות", והציונות – מקורות ההשראה שהוא מזכיר – כיוונו לכך בדיוק. "בבאזל ייסדתי את מדינת הפקידים", בישר הרצל; "העם היהודי", הצהירה מגילת העצמאות, "לא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את השירות הציבורי"; והתנבא ירמיהו: "וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־שְׁבוּת בָּגָ"ץ, וְאֵת שְׁבוּת הַפְּרַקְלִיטוּת".

קושי עם אי־הסכמות

לגולן יש פילוסופיה מדינית יוצאת מן הכלל. "חברות דמוקרטיות", הוא מסביר, "בנויות על הסכמה", ולכן "צריך לוודא שההסכמות החברתיות האלה שמחברות אותנו יחדיו לא נפגעות". מהן ההסכמות שמחברות אותנו? הפתעה: "מוסדות המדינה". "האזרחים צריכים להאמין במוסדות המדינה", הוא מפרט, "או לכל הפחות לרחוש להם כבוד, כדי שבאמת נוכל לחיות כולנו ביחד".

האומנם? חברה דמוקרטית כוללת דווקא אי־הסכמה רחבה בנוגע לשלל ערכים, עקרונות, החלטות ומוסדות. ההסכמה בה נוגעת בעיקר לאופן ניהול המחלוקות באמצעות הצבעה ויתרון ריבונות העם – כולל על פני "מומחים" שפועלים ב"חדרי חדרים". אלא שלגולן קשה עם אי־הסכמה. מה ששונה מדעתו זוכה אצלו לכינויים מעודנים בסגנון: "לא הגיוני", "יצאנו מדעתנו", "שחיתות", "הסתה", "מסוכן", "שיסוי", "לא שפוי", "לא לגיטימי", "עברייני", שיגעון", "אובדן כל פרופורציות", "מטורף", "פרוע". בביטויים הללו הוא מתאר, למשל, ביקורת על בית המשפט או, רחמנא ליצלן, על הקצונה הבכירה. אבל אל תטעו, גולן אדם רגיש. כשהוא נתקל במילה "שמאלן", נשמתו נפצעת. זהו "כינוי משפיל", הוא מזדעק, "ביטוי איום ונורא, שאין לו מקום בציבוריות הישראלית".

חוסר המודעות העצמית הזה, לצד המוסר ההוטנטוטי של גולן, איננו עניין מקרי, אלא שיטתי. גולן מתפייט בקלישאתיות מתקדמת על "חברה מתוקנת", "חברה מלוכדת", שבה "נוכל לחיות כולנו ביחד". הוא חושש מ"קריעת הרקמה הישראלית העדינה", וה"חזון" שלו "מסביר פנים, מחבק, מושיט יד לשלום". נפשו מזדעזעת כאשר "שלטון משסה ציבור בציבור, משמיץ ומעליל" וכאשר הוא נחשף ל"שיסוי והסתה כנגד מגזרים בחברה הישראלית".

כמה נפלא, עד שנזכרים שגולן ממשיך עד היום להעליב ציבור גדול כשהוא משווה אותנו, בטיפשות עיקשת, לארורים מחוללי שואתנו; שהוא משתמש מעשה שגרה בכינויים מבזים כלפי הימין ונציגיו; שהוא מתקיף בבוטות וזילות יום יום את ראש הממשלה. טוב, ראש ממשלה הוא לא פקיד שצריך "לשמור על כבודו באשר הוא", ואת הליכודניקים ו"הימין הקיצוני", בניגוד למשל לערבים, לא צריך "לקבל בסבר פנים יפות". כנראה שהם – אנחנו – לא חלק מ"הרקמה הישראלית העדינה" בתפיסת ה"ממלכתיות" החדשה של השמאל "השפוי" ו"הנאור" של גולן.