פופוליזם זול של אנשי ציבור הממהרים לחרוץ דין לפני משפט משקף את רוח הזמן: אין מקום לסבלנות ולחקירה אמיתית של עובדות. עם זאת, זו תופעה מסוכנת מאוד לדמוקרטיה באשר היא. הנה שלוש תמונות של פופוליזם ציבורי.
בינואר 2017, במהלך פינויו של הכפר אום אל־חיראן, נורה למוות בידי שוטרים יעקוב מוסא אבו־אלקיעאן, מורה למתמטיקה שנסע ברכבו. במהלך התקרית, לאחר הפתיחה באש, דרסה מכוניתו למוות את רס"ם ארז עמדי לוי, ושוטר נוסף נפצע. עוד בטרם נערכה חקירה לבירור העובדות מיהרו מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון הפנים לצאת לכלי התקשורת ולקבוע כי אבו־אלקיעאן ניסה לפגוע בכוחות, וכי מדובר באירוע טרור. עם זאת חודשים לאחר מכן הערכות מח"ש והשב"כ היו כי לא מדובר באירוע טרור אלא בכשל מבצעי של המשטרה. בהחלטה שנויה במחלוקת סגר פרקליט המדינה את התיק נגד השוטרים היורים, משום שפעולתם נבעה לטענתו מתחושה של סכנת חיים – ולא משום שהייתה סכנת חיים ממשית.
לפני כשבועיים סערה המדינה עת הוגש כתב אישום נגד נאזי עבד אל־חמיד קטוסה, מהכפר דיר־קדיס, בגין אונס ילדה בת 7. כתב האישום גולל כידוע מעשה אינוס מזעזע בידי כמה אנשים. אף כאן, כמה שעות לאחר הגשת כתב האישום היו אלה פוליטיקאים שקראו לנאשם מחבל וקבעו נחרצות שמדובר באונס לאומני. אלא שהסוף ידוע: החקירה שנוהלה הייתה רשלנית, וככל שחלף הזמן נחשפו ליקויים רבים בראיות, מה שהוביל לחזרה של הפרקליטות הצבאית מכתב האישום. מה שהחל בקול תרועה רמה בקביעת אשמה נחרצת מצד אנשי ציבור נסגר בקול ענות חלושה.
וכאילו לא נלמד כלום מהמקרים דלעיל. התנהגות אנשי הציבור וחלק מכלי התקשורת בנוגע למותו של הצעיר בן העדה האתיופית סלומון טקה בידי שוטר משקפת התנהגות מסוכנת, פופוליסטית ונמהרת, שעלולה לפגוע בכל אזרח באשר הוא. מותו של נער בגן משחקים לא צריך להתרחש. אולם, עם כל הצער והכאב, עד שתתנהל חקירה רצינית – ויש לקוות שכך יהיה – אי אפשר לדעת מה היה שם. כבר כעת מסתמנים שני נרטיבים הפוכים לחלוטין לאירוע. וחרף זאת, גם כאן כמו בשני המקרים הקודמים התקשו אנשי הציבור לעצור את היצר הפופוליסטי שלהם.
לא חלפה שעה קלה מן האירוע וכבר קבעה ח"כ פנינה תמנו־שטה שהשוטרים "יורים על נערים כמו ברווזים במטווח. הפכו את דמם של צעירים יוצאי אתיופיה להפקר". בלי לחכות לתוצאות החקירה ובלי לדעת כלל מה באמת אירע בתקרית עצמה, חברי כנסת נוספים כבר חרצו את דינו של השוטר ודבריהם רמזו לכך שהוא פעל מתוך מניע של גזענות מבחילה. בנוסף, כלי התקשורת ציינו, משל יש לכך חשיבות, כי השוטר פעל כאשר לא היה בתפקיד. איך משתנה המציאות אם השוטר היה בלבוש אזרחי או פעל כאשר היה במשמרת? אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם שוטר שלא בתפקיד היה נמנע מלעצור מחבל בטענה שהוא מבלה בחיק משפחתו. גם הטענות האלה משקפות פופוליזם.
פעילות המשטרה ראויה ללא עוררין לעין ביקורתית כל העת. צבר המקרים דלעיל משקף זאת, וייתכן שגם במקרה הנוכחי יתברר כי השוטר פעל שלא כדין. גם הטענה בדבר שיטור יתר כלפי בני העדה האתיופית ראויה להתייחסות מעמיקה מצד כל גורמי האכיפה. עם זה, האירוע שבו נהרג אבו־אלקיען וכתב האישום נגד קטוסה מלמדים אותנו כי דווקא כעת, כאשר הדם חם והעצבים רגישים, יש לנהוג באחריות ציבורית, חברתית ומשפטית. הכעס הציבורי הכללי על התנהגות המשטרה בגין הרג סלומון טקה הוא מובן ואף ראוי, אף אם טרם התבררו כל העובדות, אולם מצופה מאנשי הציבור באשר הם, ובמיוחד מחברי הכנסת, לנהוג באיפוק ולחכות לתוצאות החקירה בטרם יחרצו את הדין. מנהיגות נמדדת לפעמים ביציאה נגד האינסטינקט והסנטימנט הציבורי ולא בהיסחפות חסרת גבולות אחריו.
