בשבוע שעבר כתב כאן הרב יעקב מדן דברים נכוחים על ההקשרים הדתיים והמוסריים של מכירת נשק ממדינת ישראל למדינות דיקטטוריות בעולם. הוא קבע שמשפט התורה אוסר מכירות נשק ואזכר את דברי הרמב"ם בעניין. אכן, העיסוק של יוצאי מערכת הביטחון הישראלית במכירת נשק וידע צבאיים הוא מטריד, אף שאינו חדש. מה שנוסף לו בשנים האחרונות הוא הטוויסט הטכנולוגי, וההיבט הזה נעדר ממאמרו של הרב מדן.
לפני שבועות אחדים עלתה לכותרות חברת הריגול "בלאק קיוב", שבראשה יוצאי מוסד, בעקבות תחקירים שהתפרסמו בכלי תקשורת בארץ ובחו"ל. לפי הפרסומים בלאק קיוב עובדת בשביל מדינות המבקשות לדכא מתנגדי משטר; ומעניקה שירותים כדי להטריד מתלוננות בעבירות אלימות מינית, כמו במקרה של המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין, או כדי להרתיע רגולטורים ושופטים במדינות שונות בעולם.
בלאק קיוב אינה לבד. לצדה ניצבת NSO, הידועה גם בתור "Q סייבר", ששוויה כמיליארד דולר, ושמוצר הדגל שלה, "פגסוס", מסוגל להפוך כל טלפון סלולרי למכשיר ריגול נייד. השבוע התפרסם כי NSO מכרה את תוכנת פגסוס לממשלת גאנה שבאפריקה תמורת 4 מיליוני דולרים. אין צורך להסביר שהשימוש בכלי ריגול כזה כלפי מתנגדי משטר, עיתונאים ופעילי זכויות אדם הוא השלב הראשון בנתיב של ענישה אכזרית והוצאה להורג. לפני כמה שבועות פרסם האו"ם דו"ח מיוחד שקרא לעצור מכירת תוכנות מעקב והתקנה של כלי ניטור ומעקב בגלל החששות להגנה על זכויות אדם כתוצאה מהן, וציין את המעורבות של NSO במקרי מעקב במקסיקו.
רשימת הדוגמאות עוד ארוכה, וברובה לא ידועה ולא מוכרת. חלקה עוסקת במה שמכונה "סייבר התקפי", שמשמעותו פריצה למערכות מחשוב, רשתות סלולריות ורשתות ווייפיי, ואפילו שליחת וירוסים ותולעים ושיתוק מערכות כמו אלה של בתי חולים, חשמל ומים. חלקים אחרים עוסקים בשירותי מעקב וריגול אחר רשתות חברתיות או התנהגות דיגיטלית אחרת, שעשויים לשמש כדי לפגוע באנשים. כל זה נעשה בשימוש במיומנויות, בטכנולוגיות ובאתוס המקצועי שנוצרו במערכת הביטחון הישראלית.
היכולות של "סטארט־אפ ניישן" מבוססות על יוצאי היחידות הטכנולוגיות במערכת הביטחון, מה שמביא כבוד, יוקרה, הכנסות ומקומות עבודה למשק הישראלי. כאשר ראשי מערכת הביטחון וגם אנשי המודיעין ובייחוד בוגרי יחידת 8200 יוצאים החוצה, רובם משתלבים בתעשייה פורצת דרך, מקדמת עולם ומתקנת חברה. אחרים, תמורת בצע כסף, מוכנים למכור רוגלות ומוצרי "סייבר התקפי" לרודנים באפריקה, כדי למנוע אפשרות של מרד וביקורת. חלק מזה בגיבוי של ראשי מערכות בדימוס, שהבנתם הטכנולוגית מעטה אבל ההילה הביטחונית שהם מביאים איתם שווה לחברות את הכסף שמועבר מכיס לכיס.
ממש כמו בעולם הישן, בטכנולוגיה החדשה עצמה אין דבר המחייב לעשות טוב, והמוסר היהודי נדרש גם כאן. זאת, כדי שאומת הסטארט־אפ תתמקד במלחמה בפשע, ברכב אוטונומי ובקידום בריאות, ולא בניהול קבוצות קיצוניות ברשתות חברתיות, בריגול ובסרטונים מזויפים מבוססי בינה מלאכותית, שפגיעתם אינה שונה מזו של נשק.
הרב מדן הזכיר בטור שלו גם את חוסר השקיפות. כותבי הדו"ח של האו"ם ציינו שמדינת ישראל אינה מפקחת כראוי על מכירת טכנולוגיות מעקב ועל השימושים בהן. סוחרי הנשק מתנהלים לרוב מאחורי מסך שחור ועבה של הסתרה, בהיעדר כפיפות לחוק חופש המידע הישראלי ואפילו תוך שימוש בצנזורה הצבאית. איך נדע אילו טכנולוגיות שפותחו במגזר הפרטי ויש להן נגיעה ביטחונית הממשלה מאשרת למכור, ולמי? איך נדע מתי החברות משרתות את המדינה ומתי את עצמן, ומי קובע את זה בכלל? לפני שאנחנו מקימים ועדות חיצוניות, כדאי פשוט להרים את המסך.
כאשר "בחורינו הטובים" מוכרים ביודעין שירותים פוגעניים, שאינם שונים מכל כלי נשק אחר, בשם הניסיון הביטחוני שרכשו בתוספת ארומת הסטארטאפ ניישן, חובתנו, כמאמר הרב מדן, לא לשתוק.
