לפני כחודש פייסבוק הכריזה כי בכוונתה להודיע לנו בכל פעם שמישהו יעלה לרשת תמונה שבה היא תזהה את הפנים שלנו. ייתכן שלא רצינו להצטלם, ייתכן שאנו לא מכירים את יתר המצולמים, ייתכן שאפילו נקלענו לתמונה הזו ממש בלי שידענו. אנחנו לא ידענו, אבל פייסבוק יודעת. יודעת וגם מתה לספר לכל העולם.
הגיע הזמן להפסיק להיות מופתעים בכל פעם שאנחנו מגלים שהפרטיות מתה. כן, הטלפון כנראה מקליט אותנו, הוא בוודאי מודד כל צעד שאנחנו עושים, יודע עם מי נפגשנו הרגע, ומוסר את המידע הזה לגורמים מפוקפקים יותר ופחות. ולא רק הטלפון שלנו עושה את זה. מצלמות רחוב, מצלמות בקניון, טלוויזיות חכמות, שעונים חכמים, וכן, גם מקררים חכמים. ואולי יותר מכולם – מכשירי הטלפון של האנשים שסביב לנו. כל נשימה שלנו מתועדת. זה לא פרק נוסף של "מראה שחורה", זו המציאות.
ובעולם כל כך מוקלט ומתועד, הזוי מצד עיתונאים ומרואייניהם להמשיך ולדבר על המונח "אוף דה רקורד" (מחוץ לרשומות בעברית צחה). מונח שמקורו בבריטניה, שם כדי "להעלים" אירוע מעיני העולם, פשוט לא היו מציינים אותו במסמכים הרשמיים. עיתונאים ברבות השנים אימצו את המונח כדי לתאר שיחה עם מרואיין, שלא אמורה להגיע לידיעת הציבור (ולפעמים יכולה להגיע, אך מבלי לציין מי אמר את הדברים). התקופה הזו הסתיימה.
בעולם הדיגיטלי הכול "און רקורד". גם יולי אדלשטיין, שרה נתניהו, יאיר נתניהו ומשה גפני – 4 דוגמאות של הקלטות שדלפו לתקשורת רק בחודש האחרון – קיבלו תזכורת לא נעימה לכך. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אולי הצלחתם עד היום להעביר 999 שיחות שהוגדרו "אוף דה רקורד" מבלי שהתפרסמו, אבל מספיקה שיחה אחת שהמשיכה הלאה בשביל לעשות נזק אדיר.
ב-2018 המדליף של ההקלטה אפילו לא חייב להזדהות. ייתכן אפילו שמערכת החדשות שקיבלה את ההדלפה לא יודעת מי הדליף לה את ההקלטות. יש אינסוף כלים שמאפשרים למדליף להעביר את המידע הלאה באנונימיות מלאה. אם אני כעיתונאי משוכנע שהחומר שקיבלתי הוא אמיתי, למה שיהיה לי אכפת מי המדליף?
אז מה עושים במציאות כזו, שבה מקליטים אותנו כל הזמן? קודם כל, מקשיבים ליועצי התקשורת. יועץ תקשורת מקצועי יודע להנחות את הלקוח שלו לא להוציא מהפה, מה שהוא לא רוצה שיופיע ככותרת בעיתון של מחר. מעבר לכך, האמת היא שאין שום דבר מיוחד לעשות. הרי המוח לא יכול באמת לשלוט על כל מילה שיוצאת מהפה, כל תנועה וכל מעשה. אנחנו בני אדם, ואין לנו יכולת להגביל את עצמנו עד כדי כך, ולהישאר בקו השפיות. נצטרך לדעת לסלוח לעצמנו על מילים ומעשים לא נכונים שעשינו, ללמוד מהטעויות שלנו ולתקן להבא. אולי בסופו של דבר הידיעה שהכול מוקלט, תייצר לנו רקורד קצת יותר טוב.
