זהו! אנחנו אחרי. הבת־מצווש נחגגה, הקונפטי עדיין מסובך לנו בשערות והשרשרתֿ־אורות תקועה על כחול כבר יומיים. השלפוחיות ברגל ימין התפוצצו והשמיעה חזרה רק לאוזן שמאל. בשלב לא ברור הפסקתי לבכות מרוב התרגשות, אז גם הצלחתי לראות מסביבי את כל היופי והשמחה ואת העובדה שהתינוקת שלי נכנסה במלואה לתוך הדלי של הפונדו־שוקולד. התלבטתי האם לשתף אתכם בדרשה המהממת שהילדה הקריאה (העבירה שיעור בנושא צירוף נשים לזימון), בנאום חוצב הלהבות שלי שלא השאיר עין יבשה (וגם אם כן, לא ראיתי מרוב הבכי של עצמי שהרס לי את המסקרה), או בדברים של האחים שלה שנפתחו בשורה המרגשת "לפעמים את אחות מאוד מעצבנת". אבל במקום זה, עם תום האירוע, בחרתי לחלוק איתכם 12 תובנות שהגעתי אליהן:
1. ככל שאמרת לעצמך יותר פעמים שזה ממש "אירוע בקטנה" – ככה זה בגדולה. לא להאמין איך מצאת את עצמך לא ישנה שלושה שבועות מרוב משימות וביום האירוע את עדיין גוזרת דברים למרות שהבטחת לעצמך ש"אני באה אורחת". שלושה שותפים לו לאדם, אבל רק שני שותפים לבת־מצווש – את והתוכנה לאישורי הגעה.
2. ומאישורי הגעה לסידורי שולחנות. אני חולמת שולחנות, הוזה שולחנות, מדמיינת שולחנות. לא מתרגלים לסיוט הזה של 11 או 12 איש בשולחן. זה כל כך מתיש, שאשכרה מתפללים לגיוסו של אחד האורחים רק כדי שישתבץ לך טוב בשולחן.
3. קוראים לזה בת־מצווה, כי זו מצווה לשמח את… הבת. אמא יקרה, באופן מאכזב האירוע אינו סובב סביבך. ולכן ההנחיה שלך לבחירת התמונות למצגת – הכי־הכי חשוב שאני איראה טוב בתמונות – מיותרת.
4. אם עדיין לא הבנת, "הזקנים" זה את. אל תתאכזבי מחברייך שלא קמים לרקוד ונותנים לעדר הנוער לקפץ מצד לצד לצלילי באבליס. כאמור – ברוכה הבאה לזִקנה. רמז, לחצי מהאורחים כואבת הברך, לחצי השני הגב, גדול עליהם לאכול בקר אחרי עשר והמשקה הלוהט ביותר בשולחנם הוא סודה.
5. כפי שכבר למדת בכל פעם שערכת לאחד מילדייך יום הולדת, זה לא נגמר עד שמישהו בוכה. אלא שהפעם זה לא ילד יומולדת לא מרוצה, אלא כנראה את, אֵם כלת הבת־מצווש, שלמרות שכתבת את הברכה הכי רגילה בעולם, את פורצת בבכי ולא מסוגלת לסיים משפט.
6. ככל שיש יותר דברים שאת סגורה עליהם שיהיו, כך קיימת סבירות של 100 אחוז שהם לא יצאו לפועל. לא דרשה באורך יומיים וחידושי הלכה מאת כלת השמחה, וגם לא השאיפה שהשמלה של התינוקת תישאר נקייה עד הצילומים.
7. אלוהים, יש לך כבר ילדה בת 12 – הגיע הזמן שתלמדי איך לא לעשות לעצמך רכבת בגרביונים על הפעם הראשונה שאת גורבת אותם.
8. אין דבר כזה משפט מגניב ומקורי לכתוב על המגנט. למעשה – עצם קיומו של המגנט לא מקורי. למעשה, כל רצון שלך להיות מיוחדת ולעשות משהו בלתי נשכח רק מגדיל את הסיכוי שהאירוע שלכם יהיה בול כמו של כולם. ולמה לא.
9. אל תשכחי שלכלת השמחה יש אחות, ואם במקרה שכחת את ההזנחה הפיזית והרגשית של שאר בני הבית בשלושת החודשים האחרונים, תהיי בטוחה שבעיצומו של האירוע זה בדיוק הזמן שבו היא תזכיר לך את זה. חשבת לרקוד? תחשבי שוב – יש לך פה וולקנו רגשי להתמודד איתו מול כולם.
10. השיר של השבט. ניסית שהכול יהיה מושלם ועדיין לעולם לא תגרמי לזה להישמע פחות מזיוף הזיופים. החרוזים אינם חרוזים, וסטטיסטית תמיד ייתנו את המיקרופון היחיד להוא שמתחלף לו הקול ב־ד־י־ו־ק הערב.
11. את לא מכירה אותם, אבל תתפלאי, כן הזמנת אותם. הבנים של השבט. זה מדהים איך הבנות גבוהות בראש וחצי לעומתם. הכול השתנה עם השנים, הלבוש שלהם, הבלורית. דבר אחד לא תצליחי לשנות, את מנהגם הדוחה לאורך כל השנים – לעשות שיקוי מכל הדברים שנשארו על השולחן שלהם. פשוט תעשי מאמץ גדול לא לעבור שם.
12. ולסיום, מראש רדי מהבקשה שלך: בואי תפתחי בבקשה את המתנות מחר בבוקר, כדי שנוכל להכניס את הכול לאקסל ולדעת כמה להחזיר להם עוד שבועיים. היא לא תירדם עכשיו מרוב התרגשות עד 2020. אז ותרי על המתנות, ואת והשלפוחיות שלך טוסו למיטה.
מזל טוב שעועית יפה שלי, לא להאמין שאת כבר בת 12 נבטים.
