אם מחר ינחת כאן חייזר ויבקש לקרוא כתבות באתרי האינטרנט הישראליים תחת הקטגוריה "צבא וביטחון" הוא יתקשה להבין את הפער הבלתי נתפס בין מערכת הביטחון שמתמודדת בדרכים שונות יצירתיות והתקפיות – חלקן אף עלומות – עם המעצמה האיראנית ושלוחותיה בצפון, לבין אותה מערכת ביטחון שלא מצליחה להתמודד עם הטרור הפרימיטיבי ביותר בדרום – בלוני התבערה בעזה.
בשנה וחצי האחרונות צה"ל מאותגר בכל הזירות, כאשר כל החיצים מצביעים על טהרן. לעומת מאות מיליוני הדולרים שמשקיעים האיראנים בחיזבאללה ובסוריה בצפון, לדרום, לאויבינו בעזה, הם מעבירים את התקציב הנמוך ביותר למה שמכנים בצה"ל "התיק להשמדת ישראל".
לפי הערכות, הכסף שמועבר מטהרן לרצועת עזה בשנה – לחמאס ולג'יהאד האסלאמי שווה ערך למבצע אחד של איראן להעביר תחמושת לחיזבאללה דרך סוריה. צה"ל שהמציא מחדש את המושגים "מלחמה" ו"הרתעה" לא מצליח למצוא נקודת איזון בטיפול בטרור בין הזירות – הצפונית והדרומית. בעוד שאל מול האויב הצפוני תעוזת חיל האוויר, המודיעין, יחידות מובחרות ומיטב המוחות בבור של 8200, מדהימים את העולם בפעולות המב"ם, המלחמה שבין המלחמות, בזירה הדרומית – העולם הערבי זוכה לצפות בקומדיה העצובה "ישראל נגד בלונים".
כן, איכשהו נגררנו לסרט שאף במאי לא היה מצליח לכתוב. באמצעות הנשק הכי פרימיטיבי שנראה אי פעם במלחמה בין ארגון טרור למדינה ריבונית, עזה מצליחה כבר שנה וחצי להכניס אותנו לקומיקס שבו גיבורי העל מנסים להילחם מול הרעים שמנפחים בלונים או בונים עפיפונים ומחברים להם בקצה פתיל ספוג בנפט. עד היום שרפו הבלונים יותר מ-35,000 דונם חורש בעוטף עזה.
איך זה קורה? כיצד מערכת ביטחון שיודעת להביא לקריה בתל אביב את ארכיון הגרעין האיראני ממחסנים נטושים בפאתי טהרן, לחלץ בני ערובה משדה תעופה בלב מדינה עוינת, להשתלט על ספינות מחבלים בלב ים ולמנוע מדי שנה עשרות פיגועים – לא מצליחה לנצח את טרור בלוני התבערה.
לשאלה הזו, מן הסתם, אין תשובה אחת. צה"ל עצמו שינה את עמדתו בנושא כבר כמה פעמים בשנה וחצי האחרונות. בהתחלה התייחסו לעניין כמשובת נעורים חולפת, אחר כך אמרו "אנחנו לא יורים בילדים שמפריחים בלונים". אבל בהמשך התחילו לירות ב"ילדים שמפריחים בלונים" או ליתר דיוק לכיוונם. כשאלה חיברו לבלונים מטעני נפץ הגדירו זאת בצה"ל "חציית גבול". כי שריפת 34,000 דונם זה עדיין בגבולות ההכלה.
היום כבר יש שמודים כי דרך הפעולה של צה"ל – שלא עצר בנחישות את הטרור הזה מיומו הראשון – הייתה שגויה וגורמת לנו לשלם מחיר לא פשוט מול חמאס. גם משחק ה"סגור/פתוח" של מרחב הדייג וגם כל הניסיון להגיע לרגיעה מסוימת שתכלול את טרור הבלונים – בגדול נכשלו. אז נכון, אין כרגע סבב רקטות נוסף על יישובי הדרום אבל הכסף הקטארי עובר, אבל בלוני התבערה לא עוצרים.
את צה"ל מלווים בשנים הרבות מאז הקמתו סיפורי מורשת וגבורה. הצלחות וכישלונות עיצבו ומעצבים את דמותה של המדינה ושל צבאה. מציאות החיים שבה חיים תושבי עוטף עזה בשנה וחצי האחרונות כבר בלתי נסבלת. אף אחד מאתנו לא היה רוצה לקבל הודעה כתובה הבוקר ממחלקת הביטחון במקום מגוריו שבה הוא מתבקש להזהיר את ילדיו שלא להתקרב לרחפן חשוד שאולי נחת בחצר הבית. וגם אף אחד לא רוצה לגדל ילדים, שבמקום להתרגש ולשמוח ממראהו של בלון צבעוני צריכים ללמוד שהוא עלול להיות מסוכן וקטלני. "מעשה בחמישים אלף בלונים" מצטרף לדפי ההיסטוריה שלנו, אך לצערנו ממש לא בחלק המפואר שלה.
