המאסר הקבוע בחוק למי שמתעלל בקטינים יכול להגיע עד 9 שנות מאסר אבל בתי המשפט במקרים קודמים הקלו מאוד עם גננות שהתעללו. מנימוקי השופטים, מעריך נטעאל בנדל, ניתן לשער שזו תהיה גם הפסיקה במקרה האחרון
ראש הממשלה נתניהו הכריז אמש על שינויים במעונות היום, כאלה שמטרתם לחזק את האכיפה וההגנה על ילדים בגנים. לא בטוח שבהם נעוץ הפתרון, אם יש בכלל כזה. ואחרי הפתרונות אפשר לשאול, מה מקומה של מערכת המשפט בתופעה המדאיגה של פגיעת גננות בילדים? נראה שבתיקים כאלה נוטה בית המשפט להקל עם הגננת ולגזור עונשים קלים.
נתחיל קודם ממתחם הענישה שמאפשר החוק במקרים כאלה. חוק העונשין קובע כי ניתן לגזור עד 5 שנות מאסר לתוקף קטין וגורם לו חבלה של ממש. במידה והוא גם הדמות האחראית על הקטין, למשל הגננת או הסייעת, החוק מאפשר עד 7 שנות מאסר. אם החבלה היא חמורה, המאסר יתפס ל-9 שנים. 7 שנים זה גם העונש לאדם שמתעלל בקטין, גופנית או נפשית, זוהי עבירה שונה מעבירת התקיפה. במקרה של התעללות, אם האדם היה אחראי על הקטין, כמו אותה גננת, המאסר יגיע לעד 9 שנים. אם לסכם, המחוקק שקבע את רף הענישה ראה בחומרה מקרים של פגיעה בילדים בגני הילדים.
המטפלת כרמל מעודה בבית המשפט, 7 ביולי. צילום: פלאש 90
אלא שיש פער בין מתחם הענישה החמור שבחוק, לבין המציאות בבתי המשפט. שם העונש החמור ביותר בעשור האחרון לגננת מתעללת עמד על שנה וחצי מאסר בלבד. זה היה במקרה הקשה מ-2008 של הגננת אהובה כחלון מאשקלון שבין השאר הייתה מרימה ילדים לישיבה על כיסא באמצעות אחיזה בשיער ראשם, דחפה והכתה אותם. ב-2010 הורשעה גננת בהתעללות על כך שנהגה לנעול קטנים בחדר חשוך ואף הכתה קטין מתחת לגיל שנה. במקרה הזה נגזר עליה שלושה חודשים וחצי של עבודות שירות. בכלל, לרוב נגזרים עונשים של עבודות שירות, עונשי מאסר הם נדירים יותר, ועונשי מאסר ממושכם לא נפסקו בכלל בעשור האחרון.
מדוע נגזרים עונשים נמוכים? ראשית, החוק קובע את תקרת הגג לענישה, הדבר אינו מחייב כמובן לגזור תמיד את העונש המירבי אולם עדיין נשאלת השאלה האם בעשור האחרון לא אירע אף לא מקרה אחד המצדיק זאת?
נקח שתי דוגמאות לנימוקי שופטים לענישה. גזר הדין האחרון שניתן הוא במקרה של גננת באילת אשר הכתה שני ילדים שהתקשו להירדם. ב-2019 נגזרו עליה פיצויים לתינוקות בלבד. הגננת טענה כי הייתה לבד בגן ושרויה בלחץ ומתח רב. היא צרפה מכתבים של הורים אחרים שמעידים שהיא גננת טובה, בד"כ. השופט תומר אורינוב מבית משפט השלום באילת קבעה כי "מידת הפגיעה בערכים חברתיים שנגרמה כתוצאה ממעשי הנאשמת היא בינונית. לזכות הנאשמת אזקוף את התשבוחות שקיבלה מההורים ומגורמים שונים על תפקודה כגננת וכן את הודאתה בכתב האישום, את עברה הנקי ואת הבעת הצער והחרטה שלה כלפי הפעוטות והוריהם, ואת המחירים האישיים שנאלצה לשלם בגין מעורבותה באירועים המפורטים בכתב האישום…הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הובילו אותי למסקנה כי יש מקום להשית על הנאשמת עונש הנמצא ברף התחתון של המתחמים שנקבעו".
במקרה אחר, בפעוטון ברמת השרון הכתה גננת פעוטות ונגזרו עליה עשרה חודשי מאסר בלבד. השופט חאלד כבוב, שאף היה מועמד לעליון כתב כי "לא ראיתי בקלטת מעשי אלימות קשים בהם נקטה הנאשמת כלפי התינוקות. הכוונה שלא ראיתי מכות כמו אגרוף בפני התינוקות או בחלקי גוף אחרים. לא ראיתי סטירות בכף יד מלאה, לא ראיתי חבטות בגוף הקטינים, אך אין בכל אלה כדי להקהות את העוקץ מחומרת מעשיה של הנאשמת".
לא רק הרקע האישי, ההודאה והחרטה במעשים והיעדר הכאה ברוטאלית הם שגרמו להפחתת הענישה, אלא גם מחיר אישי ששילמה גננת בעקבות כתב האישום. כך למשל קרה במקרה של גננת מחולון אשר הכתה פעוטות ובית משפט השלום בתל אביב גזר עליה שבעה חודשי מאסר בלבד. אחת הסיבות לכך היא שיימינג שנעשה לצוות הגן ברשתות החברתיות. אם נחזור למקרה האקטואלי, גננת מתעללת שביתה נשרף, בוודאי גם תזכה להקלה.
בתי המשפט נוהגים ביד מקלה עם גננות אלימות. לדעתי, כפי שעולה מדברי השופט כבוב, הסיבה נעוצה בין השאר באומדן מופחת לעוצמת הפגיעה שבהכאה אל מול השפעותיה על הפעוט. כלומר, משיכה בשיער או נעילה בחדר סגור הם אלימות בעלת משמעות מופחתת עבור מבוגר, אולם עבור ילד, מדובר בלא פחות מאגרוף לעין שהוא ברף העליון של הענישה.
יתכן כי הרוח הציבורית תוביל את בתי המשפט להיצמדות לרף הענישה שקבעו נבחרי הציבור בחוק. ואחרי שאמרנו את זה צריך לומר, כאשר גננת מתעללת, ככל עבריין אחר, היא אינה עושה חשבון מה יגזר עליה אם תיתפס ולכן החמרה בענישה אינה פתרון קסם. מחקרים קרמינולוגיים מראים שמה שבעיקר מרתיעה הוא הביוש בתפיסת רשויות האכיפה את העבריין על מעשהו ובוודאי פרסום שמו ברבים. אם נדייק, עבריין פוחד להיתפס אך לא פוחד להיענש. לכן, הצעד המשמעותי יותר הוא הגברת הפיקוח על המעונות כדי לשים יד על יותר גננות מתעללות מחד, ותשומת לב רבה יותר של ההורים.
