את עלייתה של סדרת הדוקו "דיין: המשפחה הראשונה" לאוויר ליוו טונים צורמים. יעל דיין, בתו של משה וחברת כנסת לשעבר, האשימה את יוצרת הסדרה ענת גורן כי הוליכה שולל את המשפחה שפתחה בפניה את דלתה. דיין כיוונה בעיקר לעיסוק של גורן בשערוריות שליוו את אביה ואת יתר בני המשפחה, ובמשקל הדל יחסית שניתן לתרומה של המשפחה למדינה ולפעילות הענפה של רבים מבניה לטובת הציבור. דיין הבהירה כי מעתה גורן היא פרסונה נון גרטה מבחינתם, ולכן גם לא נכחה באירוע הקרנת הבכורה שהיה אמור להיות משותף ליוצרת ולבני המשפחה.
אבל קודם נתמקד בסדרה עצמה, הנפתחת באנקדוטה. רות דיין, אם המשפחה ורעייתו הראשונה של משה, משחזרת ביקור משפחתי במדינה אפריקנית. במפגש עם בכיר במדינה השתתפו גם ילדי המשפחה, ויעל הצעירה הצביעה בהתרגשות על גור אריות שהוצג בפניהם. הפריים הבא הציג את גור האריות משתבלל בידיים של דיין האב בגינת הבית בשכונת צהלה בתל־אביב.
האקט הזה, של הבאת האריה הקטן לארץ בניגוד גמור לכל חוק והיגיון והפיכתו לחיית מחמד, היה רק מתאבן קליל להמשך. אין פרק שבו לא מוזכרים הרומנים ורדיפת השמלות הידועה לשמצה של דיין האב. באחד המקרים, הוא אף מואשם על ידי אורי אבנרי בכך שעשה מעשה דוד ואוריה החיתי, כששלח קצין לחזית מרוחקת כדי לנהל מערכת יחסים עם אשתו. כמובן שלא נפקד מקומו של תחביבו הידוע "להשאיל" עתיקות מאתרים לאומיים – תחביב שהפך בסופו של דבר, לפי עדויות בסדרה, לעסק מסחרי שהניב מיליוני שקלים: בזכות הפופולריות שלו פוסט מלחמת ששת הימים, דיין מכר את העתיקות כשחתימתו מתנוססת עליהם.
על אף הסובייקטיביות של דיין הבת, הטענות שלה לגבי אופיה הצהוב של הסדרה אינן משוללות יסוד. בני משפחת דיין – ומשה בראשם – מוצגים לאורך כל הסדרה כספקי השערוריות הראשיים של הפוליטיקה הישראלית, וכמי שראו את עצמם במקרים רבים כנמצאים מעל החוק. ההאשמות הללו כמובן לא חדשות, אך כשהן מגיעות במנות מזוקקות היטב ומחוזקות על ידי סרטי וידאו ביתיים מרתקים, עריכה מעולה ופסקול נפלא, הצופה לא יכול שלא להישאב דווקא לחלק הסוער והצבעוני של המשפחה.
מצד שני, גם ההגדרה המצומצמת של העבודה של גורן כעיתונות צהובה עושה לסדרה עוול. זאת בוודאי לאור הראיונות המשפחתיים המרתקים שמובאים שם, והתחושה המטלטלת שהיא מעניקה לצופים. תמיד מרתק לראות את רות דיין הצלולה ואת קור הרוח שלה, שעומד בניגוד מוחלט לחוויות העבר הסוערות שלה. הפעם זה בולט לא רק לנוכח גילה ומול הסיפורים על משה, אלא בעיקר מול הפן הסוער של חיי ילדיה, בעיקר של אסי.
אך את הצוהר המעניין ביותר לנפש המשפחה מעניקים דווקא בני הדור השלישי. סער דיין, בנו של אודי מנישואיו הראשונים, מרגש באופן שבו הוא מספר על ההתמודדות שלו ושל אמו מול בני המשפחה לאחר גירושי הוריו. אחת הסצנות החזקות בסדרה היא מתוך הלוויית אביו בנהלל.
עמליה דיין, בתו של אסי מנישואיו השניים, הרשימה מאוד בצורה שבה היא מנתחת את הסיטואציות, ויותר מכך באופן שהלכה למעשה ניתבה לעצמה מסלול חיים שלא בורח מהייחוס, אבל כן נמלט מתוצרי הלוואי שלו.
דמות מרשימה אחרת היא זו של אביב גפן. דווקא הוא, שמיטיב כל כך להיות לעומתי כדי להרגיז, מציג פן אחר לגמרי מול המצלמה של גורן. הוא חד מאוד, מפוכח ומדוד בביקורת שלו על הוריו. נדמה שהכעס של גפן, כפי שהוא משתקף מהמוזיקה שלו, פינה את מקומו להבנה והתמודדות עם תסמיני הלם הקרב של אביו ממלחמת יום כיפור. הוא גם מרשים ביכולת לעשות הפרדה בין תוצאות הלם הקרב למגלומניה שמלווה את המשפחה מאז ומתמיד, ושאליה הוא מסרב להסתכל בקריצה מחויכת.
בשורה התחתונה, "דיין: המשפחה הראשונה", היא סדרה מעניינת, עשויה טוב מאוד וכן, גם צהובה. אבל נראה שבאמת אין דרך לדלג על הפן הרכילותי כשמתעסקים בדבר הכי קרוב שהיה לנו כאן למשפחת קנדי. באופן אירוני – ואם נהיה גם אנחנו צהובים לרגע – זה בהחלט משעשע שדווקא מתוך הסדרה הזו של גורן ומהדוקו על ראשי הממשלות שיצר בן־זוגה רביב דרוקר, משתקפת התמונה המחמיאה ביותר למשפחת נתניהו בטלוויזיה הישראלית. יחסית לסדרות האלו, נראית ההתנהלות האישית של בני משפחת נתניהו כמו משהו שהיה נשאר על רצפת חדר העריכה מרוב חיוורון וחוסר עניין לציבור.
דיין: המשפחה הראשונה
יום רביעי, 21:00 yes דוקו וב–yes vod  
