סוגיית היטמעותה של קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית לא תוכרע במח"ש, וגם לא בכבישים. גם אחרי שחקירת מותו הטרגי של סלמון טקה תסתיים והמחאה ברחובות תדעך, תידרש החברה הישראלית להעצים את הפעולות שכבר נעשות למיגור היחס השלילי כלפי בני הקהילה. אי אפשר להסתפק בהטלת אחריות רק על משטרת ישראל ומשרדי הממשלה. השוטרים והפקידים הם קודם כול אזרחים, ולכן שינוי היחס מוטל על כתפי כולנו.
כדי שזה יקרה, צריכים להכיר טוב יותר את הסיפור של הקהילה האתיופית, ולשמוע אותו מכלי ראשון, מבני הקהילה. עזריה פטגיו, שעלה בגיל עשר מאתיופיה, מעביר במשך שש שנים הרצאות וסדנאות חווייתיות על מורשת ותרבות הקהילה האתיופית. תחת הכותרת 'הקס, הלוחם וחמשת החושים', הוא מספר את סיפורה של הקהילה באמצעים שונים לקבוצות של בני נוער ומבוגרים.
פטגיו משוכנע שהשילוב הנכון של בני הקהילה בחברה הישראלית יגיע רק מתוך היכרות. כבנו של קס, שבעבר ביקש להדחיק את מסורת אבותיו, פטגיו משוכנע היום שדווקא ההתחברות של צעירי הקהילה להיסטוריה ולמורשת של הוריהם, תחזק את הזהות שלהם ותעצים את השתלבותם בחברה.
בשנים האחרונות גדל מספרם של בני הקהילה האתיופית המבקשים לספר את סיפורם במגוון דרכים – בספרים, הרצאות, הצגות וסרטים. כבר יש מי שיספר, עכשיו צריכים מי שיקשיב. כדי להקשיב צריך להיפגש, ובחברה הישראלית המתבדלת לשבטיה זה לא קורה מספיק.
בכנס לשלום הילד שהתקיים לפני מספר שנים סיפר מנכ"ל משרד הקליטה באותם ימים, שבעיר רמת־גן למשל לא מתגוררת אפילו משפחה אחת של עולים מאתיופיה. הנתון הזה העלה בי אז הרהורים נוגים. אם לא חיים יחד ולא לומדים יחד במוסדות החינוך, אין מספיק הזדמנויות למפגש ולהיכרות.
מול המשבר הנוכחי, יש כאלה שבוחרים להשקיע אנרגיות בחיפוש טביעות אצבע של ארגוני שמאל במחאת הקהילה האתיופית, ואחרים שבוחרים לקעקע עוד יותר את אמינות המשטרה. לטווח ארוך, אלו וגם אלו לא יקדמו את השתלבותה של הקהילה האתיופית בחברה. השינוי המשמעותי יבוא ממפגש, היכרות והקשבה.
