פריצתו הרועמת של אהוד ברק למערכת הבחירות של קיץ 2019 עוררה תבהלה בשמאל. החברים חוששים לאבד הזדמנות פז לחילופי שלטון בגלל מנהיג בא בימים שנפשו יוצאת להרפתקת נעורים פוליטית. מיטב הגיגני המחנה ופרשניו, מרביב דרוקר ועד אמנון אברמוביץ, הפצירו ומפצירים בו להתאחד או לפרוש. "משמאל לכחול לבן צריכות להתייצב שתי רשימות ולא יותר", פסק שלשום אברמוביץ ב'ידיעות אחרונות', בעקבות מאמר דומה מאוד של נחום ברנע. הוא התכוון למרצ ולעבודה.
מה יקרה אם ברק לא ישעה להנחיות הפובליציסטיות, והשמאל יחמיץ את הזדמנות הפז לחזור לשלטון? ובכן, ב־18 בספטמבר יקומו השמאלנים לעמל יומם במצב רוח עגמומי, אך מאומה לא יאונה להם באופן פרטי. לכל היותר הם שוב ייאלצו לסבול את שבט לשונה של השרה מירי רגב, ולהתעצב אל לבם כשדונלד טראמפ יכיר בגושי ההתיישבות הגדולים שממילא איש לא חשב לעקור. שום דבר בשגרת חייהם הפרטיים לא ישתנה. הם ימשיכו ליהנות ממרכולים פתוחים בשבתות, להשתתף במצעדי הגאווה, לקרוא 'הארץ' מדי בוקר, ולרוות נחת מאמנון אברמוביץ מדי ערב. ככל שאפשר לחזות כרגע, שום אסון אישי אינו צפוי לבוחרי השמאל מידי שלטון הימין.
מה יקרה למצביעי הימין אם ברק כן ישעה להנחיות הפובליציסטיות, והשמאל המאוחד ינצח בזכות הפיצול בימין? ב־18 בספטמבר הם יקומו לשחר של יום חדש־ישן. לראשונה מאז 2006 ימצאו עצמם תחת ממשלה שסדר היום שלה יהיה חלוקת הארץ ועקירת יישובים, הרבה יישובים. לתוצאות הבחירות תהיה השלכה אישית ישירה על המתנחלים שביניהם, כי השלטון החדש יתאמץ לעקור אותם מבתיהם. גורל גוש קטיף וצפון שומרון עלול להיות גם מר גורלם.
והרי אין ספק שתוכנית התנתקות אכן נכללת בסדר היום של השמאל. באמתחתו של אהוד ברק מונחת תוכנית לוויתור חד־צדדי על 15 אחוזים מההתנחלויות אם הפלסטינים ידבקו בסרבנות השלום שלהם. אם הם יפתיעו אותו לטובה ויחתמו על הסדר קבע, הוא יהיה מוכן לוותר להם על כמעט 100 אחוז. קשה להאמין שבני גנץ יתנגד לכך גם אם ירכיב את הממשלה הבאה, ואהוד ברק יהיה רק שר בכיר. שניהם יאמצו בהתלהבות את סעיף הנסיגות שבעסקת המאה של טראמפ, תוכנית שאפילו תומאס פרידמן התאהב בה פתאום לנוכח חלון ההזדמנויות של השמאל הישראלי בקיץ 2019. "כשאהוד ברק נכנס, עלה מחדש העניין הפלסטיני לסדר היום", דייק פרידמן השבוע בניו־יורק טיימס. ממקום שבתו על גדות ההדסון הוא העריך ש"אלו יהיו בחירות מהחשובות בהיסטוריה של ישראל".
ממשלת השמאל שאולי תקום בספטמבר תהיה בכל מקרה ממשלת הקפאה בסגנון ממשלת רבין 92'. שוטרי יס"מ שוב יפליאו את אלותיהם במפגיני ימין שייצאו למחות נגדה או ירהיבו עוז לחסום כבישים. בניגוד לשמאל, הימין יחוש על בשרו ממש את תוצאות מפלתו ב־2019, כי אין סימטריה בין שני המחנות במקרה של הפסד בקלפי. למצביעי הימין יש הרבה יותר מה להפסיד.
אף על פי כן, באופן נשגב מכל בינה, רוב מנהיגי הימין עדיין בוחנים את אפשרויות האיחוד מנקודת תועלתם האישית. תחושת החירום אינה מחלחלת לדל"ת אמותיהם. הם מנהלים מיקוח תגרני על מקומות וכיבודים כאילו אין איזשהו לקח שצריך להפיק מהמבוי הפוליטי הסתום שאליו נקלעו הקיץ בגלל פלגנות כרונית. הרב רפי פרץ מתמהמה ללכת בעקבות בצלאל סמוטריץ' ולהציע לאיילת שקד, האישיות הכי פופלרית מימין לליכוד, את המקום הראשון. זמן יקר מתבזבז.
בעוד שבועיים וחצי נסגרת ההרשמה לכנסת הבאה. בינתיים אביגדור ליברמן הופך במהירות לשולמית אלוני חדשה, מצביעי כחלון לשעבר שוברים שמאלה, ובסקרים כבר אין לימין גוש חוסם. במקום לקדם את פני הרעה הוא מתעקש לזרז אותה.
