במוסף דיוקן תוכלו לקרוא על סיפורה המופלא של "אפולו 11" במסעה לירח לפני חמישים שנה. חודש בדיוק לאחר שיגורה של החללית הראשונה שהנחיתה אדם על הירח, באוגוסט 1969, התרחש ליד העיירה בית־אל שבמדינת ניו־יורק אירוע שבעיני רבים מייצג לא פחות את רוח שנות השישים, "הסיקסטיז", בארה"ב ובעולם המערבי כולו: פסטיבל וודסטוק.
קשה לחשוב על שני אירועים כה קוטביים. צמידותם כמעט גרוטסקית. שיגור "אפולו 11" היה שיאו של תהליך מדעי סדור ודקדקני, ללא עיגול פינות, הנאמן למסורות שבנו הדורות הקודמים. התהליך הזה אפשר את מה שכמה שנים קודם לכן נראה בתחום המדע הבדיוני. אביו של באז אולדרין – אחד משני האסטרונאוטים שהילכו ראשונים על הירח לצד ניל ארמסטרונג – הכיר אישית את אורוויל רייט, צעיר "האחים רייט", בוני המטוס הראשון.
פסטיבל וודסטוק היה ההפך הגמור. אפיינו אותו אי סדר וארגון משוועים, פריקת כל עול של מסורת כזו או אחרת, בלאגן אטומי. לא צריך ללכת רחוק. שמו של הפסטיבל נקרא "וודסטוק", על שם העיירה שהוא היה אמור להתקיים בה. הוא נערך לבסוף כ־75 קילומטרים משם. באופן אירוני, כזה שרק ההיסטוריה יכולה לייצר, רוח החופש וההיפיות המגניבה של מתכנני הפסטיבל גרמה בסופו של דבר לכך שמסוקים מצבא ארה"ב – השנוא כל כך על רבים מבאי הפסטיבל, שבעיקר רצו שלום עולמי וגראס – נאלצו לזרוק לעבר הקהל חבילות מזון ובקבוקי מים.
יהיה זה פשטני לקחת את שני האירועים המכוננים האלה, מלפני חמישים שנה, ולמסגר אותם כמייצגי הימין והשמאל האמריקנים. הדברים מורכבים יותר. ועדיין, אפשר לראות בהם מעין מודל טהור, טרום עידן הפוליטקלי קורקט – תמונת מראה של שתי תפיסות עולם ברורות ומנוגדות. אין ספק שהשמאל האמריקני תרם רבות לעולם בעשורים שחלפו מאז. המאבק העיקש והבלתי מתפשר על זכויות לקבוצות מיעוט או קבוצות מודרות חברתית – שחורים, להט"בים ונשים – וכמובן מוזיקה טובה. אבל הימין – ואולי יותר נכון להשתמש במונח "השמרנות" – הייתה כל העת המבוגר האחראי שצריך לדאוג שהכול ימשיך לעמוד על מקומו ולא יקרוס תחת הסדר החדש, שבעוד שבועיים עלול להתחלף בסדר חדש אחר.
מי שרוצה דוגמה לשינוי המחשבתי שהצליח להוביל השמאל ביובל החולף, ינסה נא להעביר את אירוע "אפולו 11" להיום. אין כמעט פרט אחד שקרה אז ויכול לחזור על עצמו באווירה שהעולם המערבי נתון בה כעת. מי היה מאפשר, למשל, לשלוח לכיבוש הירח שלושה אסטרונאוטים נוצרים, גברים ולבנים? אתם יכולים לשער את המחאות, הטורים בעיתונות, הציוצים הזועמים.
ומה לגבי זיהום האוויר? בעשר הדקות הראשונות לאחר השיגור שרפה החללית 4 מיליוני ליטר דלק וחמצן נוזלי. נתונים כאלה היו גורמים היום ל"גרינפיס" ודומיו לכבול את עצמם בשלשלאות לכן השיגור, אולי אפילו לאיים בהתאבדות. כתבות מגזין שלמות היו נכתבות על הפגיעה הבלתי חוזרת והבלתי נסלחת בחי, בצומח ובדומם של כל דרום־מזרח ארה"ב עקב עשר דקות שבהן האדם החליט לשים פס על כל מה שאינו כאן ועכשיו, ויצא לכבוש כוכב לא לו ברגל גסה.
שלא לדבר על הזבל שהותירו האנשים (הלבנים!) על הירח. 12 האנשים שפסעו על הלוויין של כדור הארץ הותירו עליו לא פחות מ־170 טון פסולת. אני חוזר שוב – 170 טון. היום האנשים הללו היו מוקעים אל עמוד הקלון כ"פושעי סביבה", ולא מוצגים כגיבורים במוזיאוני חלל.
ומה לגבי הימין השמרני? תודה ששאלתם. גם הוא התקדם לא מעט בחמישים השנים האחרונות. ההיפים לא ממש שרדו את המסורת האמריקנית, וארה"ב היטלטלה מאז בין ממשלים משתי האסכולות, פעם לפה ופעם לשם. דבר אחד בטוח, הכול נהיה מקוטב יותר. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא אם בעולם קיצוני כל כך יש לנו יכולת להביט חמישים שנה לאחור, לראות את מה שקרה וללמוד מההיסטוריה.
האם יש בכוחנו לקחת את הדברים הטובים שהביא לעולם השמאל בעשורים הללו – וכאמור, יש לא מעט – ובד בבד לדחות חלק אחר, באופן נמרץ וחד, בלי לפחד שנסומן כחשוכים ודוגמטיים? באותה מידה, האם יש בכוחנו לעשות את אותו הדבר מימין – לראות את ההישגים שהימין השמרני הביא בזכות (ולא למרות) האידיאולוגיה הלעיתים־נוקשה שלו, ולדחות באופן חד־משמעי מופעים לא רצויים שמביאה קיצוניות כזו או אחרת של האגף הפוליטי הנ"ל?
האמת היא שאין לנו כל כך ברירה. הנחיתות המאוישות על הירח הוכיחו שאין ולא יהיו עליו חיים כלשהם, ועד שלא נמצא כוכב אחר ללכת עליו, זהו הכוכב היחיד שכולנו צריכים לחיות בו. שמאל וימין, ליברלים ושמרנים.
נקודת האור היא שכבר לא צריך להיות אסטרונאוט או אפילו אחד מ־400 אלף משתתפי וודסטוק כדי לנסות לשנות את העולם, ולהפוך אותו בצעדים קטנים, אישיים, מינימליים כמעט, לסביר יותר למגורי בני אנוש. האינטרנט – הרשת שהומצאה גם היא ב־1969 – מאפשרת לנו לעשות בכל יום פעולות שמקרבות או מרחיקות אותנו מהחזון הזה, שבו ימין ושמאל יכולים ללמוד זה מזה ולחיות בכבוד הדדי למרות הכול. בציוצים, בכתיבת פוסטים, בהשתתפות במיזמים כאלה ואחרים בלחיצת כפתור. להבדיל מהירח, המטרה הזאת דווקא לא בשמיים.
