לפני שבועות אחדים נעלב עולם התורה הדתי־לאומי עמוקות: חבר הכנסת (דאז) בצלאל סמוטריץ' העז להשמיע תקווה להחלת "משפט התורה" על החברה הישראלית, ותגובות הנגד הזועמות והחרֵדות לא איחרו לבוא. מה הפחד, התקוממו רבנים רבים בשמה של התורה. אתם באמת חושבים שתחת משפט התורה נתחיל לסקול מחללי שבת או להט"בים?
והנה מקבץ אירועים שהתרחשו בשבועות שחלפו מאז העלבון ההוא. רב חשוב אחד (שלמה אבינר) פסק שאין לשלב נשים במפלגה דתית, ובוודאי לא להעמיד אישה בראש מפלגה כזו; רב חשוב שני (צבי טאו) מתעלם ממצוקת הימין ומהחשש שמפלגותיו לא יעברו את אחוז החסימה, ומאיים להקים מפלגה קיקיונית משלו, משום שאפילו איחוד מפלגות הימין החרד"לית כבר אינה טהורה דיה בשבילו; רב חשוב שלישי (שמואל טל) נחשד בעבירות מין, אבל חגג עם תלמידיו כאשר בית דין רבני פסק שהוא אשם "רק" בשכנועה של אישה נשואה להתגרש מבעלה ולהתחתן איתו, שהרי אשתו עתידה ממילא למות בקרוב – וכל זה בשמה של "רוח קודש" מסתורית.
ברקע יש חשד כבד כלפי מנהיג פוליטי דתי מוביל (יעקב ליצמן) שהתערב כמה פעמים להצלתם של פדופילים חרדיים מאימת הדין; שני רבנים הנערצים על ידי רבים (אליעזר ברלנד ויאשיהו פינטו) שהַרשעתם בעבירות חמורות – הראשון בעבירות מין והשני בעבירת שוחד – לא הפריעה לחסידיהם להמשיך להעריץ אותם. אחד מהם אף זכה לקבל תפקיד באירוע ההמוני המרכזי של העולם היהודי – טקס הדלקת משואות ל"ג בעומר במירון; ויש גם חשד טרי כלפי רבנית חרדית, ששמה טרם פורסם, שארגנה פעילות של סחר בתינוקות. אחרי מקבץ כזה, מה הפלא שאפילו רוב שומרי המצוות לא ממש מעוניינים ש"משפט התורה" יהפוך להיות המשפט המכונן של החברה הישראלית.
זה אכן מצב מביך. יותר מ־3,000 שנה גאים היהודים בתורתם, וכמעט 2,000 שנה הם מתגעגעים לחזור למולדתם. אך משהצליחו לממש את הגעגוע, הם פוחדים פחד מוות מהאפשרות לחבר בין המדינה היהודית לתורת ישראל. אבל האמת היא שהסיבות לכך ברורות. יש חלקים ביהדות ובהלכה שאינם בעיה עקרונית בתפיסת העולם המודרנית, אבל בעולם של היום הם פשוט לא יתאימו לנורמות. דוגמה קלאסית היא לוח השנה העברי: הוא אינו מאיים על שום עיקרון ליברלי, ובכל זאת אין אפשרות ריאלית שהוא יהפוך ללוח השנה המוביל של החברה הישראלית, לפחות בכל הקשור למגעיה עם העולם. זה נכון מן הסתם גם לרוב דיני ממונות בהלכה.
אבל הבעיה הגדולה יותר היא כמובן ההתנגשות המהותית של עולם ההלכה עם שני עקרונות היסוד של העולם המודרני־ליברלי: חופש הפרט ושוויון הזכויות. האדם היהודי נתבע לשורה ארוכה של מחויבויות אישיות, מקיפות הרבה יותר מהעיקרון האוניברסלי שלא לפגוע בזולת. וההלכה כמובן גם אינה מכירה בשוויון בין גברים ונשים, בין יהודים ללא יהודים ובין בעלי זהויות מיניות שונות. אבל שני העקרונות הללו, חופש הפרט ושוויון הזכויות, הפכו לעקרונות ברזל של ההוויה המודרנית, עד שגם יהודים חרדים אינם מוכנים באמת לוותר עליהם. הראיה: נסו לפגוע בחופש הפרט או בשוויון הזכויות של יהודי חרדי בחו"ל, ותראו אם הוא שווה נפש כלפי הפגיעה הזאת.
זה מציב שתי אפשרויות בפני שאלת הנוכחות של ההלכה או המשפט העברי בהוויה הישראלית. האפשרות הריאלית, זו שגם מתרחשת כיום, היא המידור הקיים אצל אנשים דתיים, מעין "חומת ברזל" בין אורח חייהם הדתי לשאר חלקי עולמם. המידור הזה כשלעצמו אינו מבטא את תפיסת ההלכה, שמבחינתה אמורה לעצב את כלל תחומי החיים – אבל הוא פשרה הכרחית שיהודים דתיים נתבעים לה בין אמונתם הדתית לחייהם כאן ועכשיו, בהוויה שעקרונותיה שונים לחלוטין.
מי שרוצה משפט ישראלי יהודי יותר יצטרך קודם כול לחולל שינוי דרמטי בעולם ההלכה עצמו – בהפנמה הלכתית של עקרונות חופש הפרט ושוויון הזכויות. אם העולם הדתי רוצה שמונחים כמו "משפט התורה", או אפילו "משפט עברי", יוכלו להישמע בלי לעורר אימה, עליו חובת ההוכחה לדאוג שעולם ההלכה יאמץ את שני עקרונות היסוד של התרבות שאנחנו חיים בה.
