רק על עצמי לספר ידעתי, ועצמי בתקופת מעבר. אז הנה כמה דברים שלמדתי על אריזה, הובלות, ושאר ירקות.
* קודם כול, הגיע הזמן להפסיק להשתמש בביטוי "שאר ירקות".
* גם אם נראה לך שלאשתך יש מספר מטורף של זוגות נעליים, בסוף כולם יצליחו להיכנס. עניין קטן של איזה 19,342 ארגזים.
* אם אתם עוברים לדירה זמנית ונאלצים להוביל דברים לאחסון לתקופה קצרה, חשוב שתחשבו טוב מה עדיף לשלוח לאחסון ומה הנעליים של שירן.
* אל תתלהב מהר מדי מכך שמישהו אסף את ארגז הנעליים והבגדים שאשתך הסכימה לוותר עליהם והנחת ליד הפח, כי יש מצב שכשתיכנס הביתה תגלה שמי שלקח את הארגז נשוי לך.
* ארגז שכתוב עליו "דברים שיותם צריך למיין" לעולם לא ימוין. יש לנו ארגז כזה שעבר איתנו כבר שלוש דירות.
* תבקש ממנה שתכתוב על כל ארגז מה יש בו. אם תכתוב בעצמך "ג'ינסים ישנים שיותם אוהב", היא יכולה אחר כך להשתמש בתירוץ "הכתב שלך לא ברור, חשבתי שכתוב שם 'לזרוק לפח, זה זבל שיותם שונא'".
* חשוב מאוד לכתוב במקום בולט "שביר", על ארגז המכיל דברים שבירים. זה יקל מאוד על המובילים להתייחס עליו בדיוק כמו לכל ארגז אחר.
* לא רבים יודעים, אבל לפי עובדה מדעית שהמצאתי, ספרים במשקל 20 קילו ישקלו 150 קילו כשתניח אותם בארגז.
* אם אתה אורז את כל החולצות המכופתרות שלא לבשת שנתיים, ולפני שאתה מכניס אותן לארגז אתה מודד אותן ומגלה שכולן קטנות עליך, אתה כמובן יכול להאשים את מכונת הכביסה. אבל בינינו, זו לא היא שלא מפסיקה לטחון פחמימות כבר שנתיים.
* אם יש לך אלבום עם תמונות של אקסיות, אל תיתן לאשתך להחליט באיזה ארגז לשים אותו. גם ארגז הירקות שבתוך הפח הירוק בחוץ הוא ארגז.
* לכל סופרמרקט יש קרטוניה. מה שאומר שהקרטונים נמחצים, ואי אפשר לאסוף קרטונים להובלה מהסופר ליד הבית. מה שאומר שצריך לקנות קרטונים. וזה מבאס, כי כשאתה קונה קרטונים אז כל הקרטונים טובים, ונעלם הטקס המטופש של לשמור את הקרטונים הטובים, אלה בלי כתמי השמן של הטונה, לדברים שאתה באמת אוהב.
* הדבר הכי קרוב ל־M16 שג'ובניקים יחזיקו ביד הוא האקדח של המסקינג־טייפ. אותה תחושת גבריות.
צומת המוביל
* גם אם אתה מדען אטום שפיצח את סודות היקום, כתבת להיטים לביונסה, יש לך בחשבון הבנק עשרים מיליארד דולר נזיל וזכית בעשרה פרסי נובל לא כולל פרס נובל מעאפן לשלום, עדיין תתלהב בטירוף מלראות איש אחד סוחב על הגב מקרר.
* גם אם אתה גר ברחוב שכל אבני השפה בו צבועות כחול־לבן ומעולם לא חנתה בו מכונית, ביום שתצטרך לשמור חניה למוביל שלך יחנה שם כל הצי המלכותי של מלכת בריטניה.
* בלי להעליב או להתגזען, מוביל עם שם של צבר תמיד יוכל לסחוב 30 קילו פחות ממוביל עם שם רוסי.
* למוביל שלנו קראו אנטולי. עד עכשיו אני לא יודע אם אנטולי זה באמת השם שלו או שזו דרגה בהובלות: אתה מתחיל כמה שנים כסרגיי, מתמקצע, עובר למשאית גדולה יותר וזוכה לדרגת אנטולי.
* אף פעם לא ראיתי שני מובילים מורידים מכונת כביסה במדרגות ולא רבים ביניהם בדרך על איך הכי נכון לעשות את זה. לדעתי זו פשוט שיטה שעוזרת להם להתעצבן, כדי שיוכלו לנצל את האנרגיה הזאת כשהם מורידים את המקרר.
* זכרו, מעולם לא שולם למוביל המחיר שנסגר איתו מראש. גם אם תגיד למוביל בטלפון שאתה מעוניין להעביר את כל תכולת הטאג' מאהל, וכשהוא יגיע הוא יראה שני ארגזים ושידה, הוא ידפוק לך פרצוף של "אחי, זה לא מה שאמרת".
* נהוג לתת טיפ של 150־100 שקלים לכל מוביל. אף פעם לא הבנתי את זה. למה לא לכלול את הטיפ במחיר? זה כמו הדרן בהופעות. אחי, אני יודע שאתה יורד מהבמה לשתי דקות כדי לחזור בשביל השיר הכי מפורסם שלך. אין צורך בטקס המטופש.
* מאוד חשוב לשמור להובלה כמה שמיכות שאתה לא צריך, כדי שתוכל לעטוף איתן מכשירי חשמל כדי שלא יהיה להם קר כשאנטולי ידפוק אותם בדלת של המשאית.
* טיפ חשוב שאנטולי נתן לי: מומלץ לנתק את המקרר יום לפני ההובלה ולרוקן אותו מאוכל כדי שלא יצטברו בו ריחות לא נעימים, וכדי שתוכל להזמין המבורגר בערב לפני ההובלה כי אין כלום לאכול בבית.
איש השקית
* משום מה יש כלל לא כתוב בין מובילים למובלים: דברים בשקיות לא נספרים כחלק מההובלה. אתה יכול להגיד למוביל שיש לך 50 ארגזים, ואם יש 51 הוא פותח עליך עיניים. אבל 50 ארגזים ו־19,000 שקיות? אין בעיה.
* אין דרגה נמוכה יותר לפריט בבית מאשר כזה שנארז בשקית. זה כאילו הוא כל כך לא חשוב, שהוא לא התקבל לארגז.
* שימו את כל הכבלים שיש לכם בבית בארגז אחד, כי זה מאוד עוזר אחר כך, כשתרצו לא להשתמש באף אחד מהם לעולם.
* טיפ: שקיות ואקום טובות לאריזת בגדים, גם כי הואקום מצמצם המון מכות וגם כי זו הפעם היחידה שיצא לי לחנוק את הבגדים של שירן ולהראות להם כמה אני כועס עליהם.
* לארוז בית עם אישה זה ככה. יותם: מאמי, יש פה גומיית שיער ישנה שלך. שירן: אל תזרוק אותה, היא מאוד חשובה לי. יותם: בסדר. וזה אלבום התמונות היחיד שלי שיש בו תמונות שלי מכל תקופות חיי ואין עוד עותקים לתמונות האלה. שירן: די, מאמי, זרוק את זה, אמרנו שנפטרים מדברים.
* בחיים לא ראיתי את שירן מאושרת כמו ברגע שהסכמתי להיפטר מהפלייסטיישן. זה היה סוג של סגירת מעגל מבחינתה, וכשאני אומר סגירת מעגל אני בוכה.
* ולסיום, תמיד תזכרו: תמורת הסכום הנכון, המוביל תמיד יסכים לא לקשור כמו שצריך איזה ארגז, ולדאוג שהדלת של המשאית תהיה קצת פתוחה. אז מאמי, אם את שואלת את עצמך לאן נעלם עוד ארגז של "עקבים שאני ממש אוהבת", הוא בעולם שכולו טוב עכשיו, עם הפלייסטיישן שלי.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
