לא מזמן הפסקנו לדבר והתחלנו להתכתב, והפכנו לאומה מסמסת, לעולם מתכתב. כשקניתי סמארטפון ראשון לפני שבע שנים, העורך אמר ש"יופי, נצרף אותך לווטסאפ". מה פתאום, הסתייגתי, אני לא שם. זה לא בשבילי. ואז הנגר ביקש לשלוח תמונה לאישור המוצר שהכין, והמוכרת בחנות גם, והחבר'ה מהשבט פתחו קבוצה נוסטלגית. כתבתי שם שבעיקר אקרא ולא אשלח הודעות. כן, בטח.
שימושי מאוד ונוח להעביר הודעות בקבוצות של הורי הכיתה והגן ושל מקום העבודה, ונהיה פשוט במיוחד לתאם דברים בין חבורת אנשים ללא מיילים אינסופיים של "השב". אפשר לשלוח מילה אחת כשצריך ולקבל מענה מיידי בלי לפתוח בשיחות טלפון ארוכות, להיעזר במהירות בחבורה שלמה (מי נוסע לירושלים ומי יכול להחזיר את הילד מהגן כי נתקענו בפקקים, ועוד ועוד). התרגלנו גם לשלוח איחולים ואפילו הבעת תנחומים בהודעה כתובה עם האימוג'ים המתבקשים. פה ושם נותרו איים של מתנגדי ווטסאפ או חסרי סמארטפון שבני המשפחה או החברים נאלצים לעדכן בדרכים אחרות כדי שיישארו בעניינים ויבואו ליומולדת של סבא בתאריך הנכון ועם העוגה.
עם סימוני הווי הבודד או הדו, שמכחילים כשההודעה נקראת לכאורה – מצופה מכולם להיות זמינים בכל רגע ולפצוח בדיון שלם, כולו בכתב. יש משהו תובעני וטורד־שלווה בערימת הודעות מסומנות בווי שממתינות לנו בנייד, ולא מנומס להתעלם מהן.
בשנות השבעים גיחכנו כשאמרו שבארה"ב יש מנהג תמוה – לא באים פתאום לחברים בלי לתאם ביקור מראש, אפילו למשחק בין ילדים. ככה זה באמריקה, אמרנו. והנה עכשיו צריך לתאם מראש בכתב גם שיחות טלפון, וכבר אין לנו ראש למילים ארוכות, לפחות לא בעל פה. אבל מה נהיה מאיתנו אם כבר אי אפשר להתקשר סתם כך. הרי מקסימום יענו לנו שלא מתאים עכשיו. לא סוף העולם.
אז ההרגלים השתנו, אבל כמה סרבול נכנס לחיינו בהודעות המתמשכות, במקום להרים רגע טלפון ולהסביר דברים עם כל גוני המשמעות שלהם. הרי מחקרים רציניים כבר הוכיחו שטקסט בלבד חוטא פעמים רבות באי־העברת המסר האמיתי שהכותב ביקש לשים בו. אירוניה, למשל, לא עוברת בטקסט כתוב. לא סתם נוספו כל הרגשונים המצוירים, שמוסיפים שובל הסבר לכוונת השולח.
תשובה פסקנית מצטיירת לפעמים כפסקנית מדי, כי לא דיברנו ולא הבנו מה התמונה הכוללת ומה השיקולים הנוספים או האפשרויות שלא עלו בהתכתבות. אלה דברים שאין להם סימוס. ואל תגידו שאפשר לשלוח הודעה מוקלטת. זו רעה חולה בפני עצמה ולא תחליף לשיחה אמיתית.
פעם אמרו שבעניינים משמעותיים חשוב לערוך פגישה של פנים־אל־פנים. היום, כשעובדים על משהו רציני או מתאמים עניין חשוב ירדו הדרישות, אין צורך להגזים – כבר התרגלנו שלא להיפגש עם בני שיחנו וכולם עמוסים, אבל לפחות תרימו טלפון לסגירת הקצוות. ובהזדמנות זו נוכל סוף־סוף לשטוף את ערימת הכלים שנזנחו בכיור כשידינו היו תפוסות בתכתובות בנייד. 
