רומנים היסטוריים הם ז'אנר אהוב במיוחד בישראל. המקום המרכזי שתופסת ההיסטוריה היהודית והציונית בהוויה הישראלית העכשווית משמש כר פורה לכתיבה שלוקחת את העבר, הופכת אותו לסיפור ואגב כך מנגישה אותו לאלה החיים היום. נכתבים כאן כמובן גם ספרי עיון וספרי פיקשן (או בִּדְיוֹן על פי האקדמיה ללשון עברית), אך הזא'נר הממוצע (במידה מסוימת) בין השניים זוכה לכבוד משלו.
חלק מהרומנים ההיסטוריים שנכתבו בארץ זכו למעמד קאנוני של ממש. כמה מספריו של משה שמיר, כמו "מלך בשר ודם" למשל, הם כאלה. גם ספרי ספריית "נועזים", כמו "שרה גיבורת ניל"י" ו"הצנחנית שלא שבה", זכו למעמד דומה. בעבר זכה גם הספר "אחיי גיבורי התהילה", שכתב הווארד פאסט ושעוסק בחשמונאים, לתהילה ולפופולריות רבה.
תת־ז'אנר פופולרי מאוד אף הוא בישראל הוא הרומנים ההיסטוריים העוסקים בשואה. בין אותם רומנים, שכתיבתם החלה לפרוח כשבני ובנות הדור השלישי החלו להתבגר, בולטים כמה מהם שעוסקים בבני הדור השני לשואה. ספרה של הילה טימור אשור, "הקשה של הלחם", שייך אף הוא לאותו תת־ז'אנר. הוא רומן (אוטו)ביוגרפי היסטורי, שעוסק בתקופת השואה ועוסק בצאצאי הניצולים, הפעם בני הדור השלישי. הספר מסופר בשני קולות – קולה של הניה הנערה הצעירה שעוברת את מוראות השואה, וקולה של הילה נכדתה, בת דמותה של המחברת, המספרת על החיים לצד סבתה בשנות השבעים והשמונים.
בספר משוקע ידע רב – היסטורי, דתי, פוליטי ותרבותי – המתאר בפירוט את התקופות הרלוונטיות על כל המאורעות המרכזיים שהתרחשו בהן והשפעותיהן על החיים באותן התקופות. כך, ניתן להתרשם מן הוויכוח העז בין הדת והקומוניזם בראשית המאה העשרים ובמתח הפוליטי והעדתי העז בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. המאורעות הגדולים בספר מובאים בפיהם של האנשים הקטנים ובתיאור חייהם, ומאפשרים ממש לחוש את השפעתם על חיי היומיום – וזה אחד הדברים היפים בו. הסיפור מתאר בצורה חיה את תופת השואה, אך עושה זאת באופן לא פורנוגרפי, המאפשר לקרוא אותו גם בלי לעורר חרדות וקשיים. ניכר שהוא נכתב באהבה רבה לסבתא ולעולמה, ומתוך הבנה סלחנית וחומלת למעשים ולאמונות שהיום נחשבים פחות מקובלים.
פגם נפוץ ברומנים היסטוריים הוא עודף המשמעות והתוכן שבא לעיתים על חשבון הסיפור, ומכניס לעיתים לפיהם של הגיבורים משפטים ומילים שלעולם לא ייאמרו במציאות, ודאי לא בפי אנשים בגיל ובמצב המתוארים. הפגם הזה קיים במידת מה גם בספר שלפנינו, אך הוא אינו פוגע בהנאה ובסקרנות שהספר מעורר.
בשורה התחתונה, "הקשה של הלחם" הוא מחווה יפה ומרגשת לדור הולך ונעלם, שראה עולם בנוי וחרב ובנוי ויכול לו.
הקשה של הלחם
הילה טימור–אשור, כנרת זמורהֿֿ– ביתן, 384 עמ'
