עם צאתו מבית המשפט העליון, אחרי הגשת עתירה נגד מהלך הדחתו, הבטיח רון קובי "הפתעה" למבקרים שיגיעו השבת לטבריה – החוף הנפרד בעיר ייפתח לכל בית ישראל, גברים ונשים כאחד. "בואו בהמוניכם ותבלו", הוא שידר בפייסבוק, סביבת עבודתו העיקרית כראש עירייה, "תעשו על האש ותקשיבו למוזיקה".
כמי ששורשיו המשפחתיים נטועים על אדני מסורת, אין לחשוד בראש העיריה שה"תעשו על האש" יצא מפיו במקרה. רון קובי מכיר מן הסתם את הציווי התורני "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". הוא פשוט ביקש להכאיב לאלה שעדיין מחויבים לציווי, כלומר לכמחצית מתושבי עירו. רעיון הפיכתו של חוף נפרד לאתר חילול שבת המוני צץ אצלו בהשראת נציבי רומי ששלטו פעם בעיר, מקום מושבם של רבי יהודה הנשיא ושל הסנהדרין האחרונה. לפי מיטב מסורת סדום, הוא רצה לעשות לדתיים דווקא. על שפת ים כנרת שנאה לתפארת.
משום מה התעלול עבר השבוע בשקט, אולי בגלל סערת ההמרה של הרב פרץ. אבל בניגוד לקובי, מחרחר המדון, שר החינוך לא זמם להרגיז איש. הוא השיב באופן מגושם על שאלה פרובוקטיבית, ומיד פתח עליו את שערי הגיהנום. אף אחד לא חשש שהשר מתעתד לשלוח אלפי להט"בים למחנות המרה בכפייה, או אפילו בלי כפייה, אך זו הייתה הזדמנות פז תקשורתית להתנפל על מי שנחשב כרגע למנהיג הציונות הדתית כולה, לא רק החרד"לית.
אגב, רוב האבחנות הסוציו־תיאולוגית בין חרד"לים לדתיים־לאומיים רגילים הן מתוצרת המגזר עצמו. פוליטיקאים כמו קובי, כרמל שאמה הכהן או אביגדור ליברמן כמעט אינם מבחינים ביניהם, ואפילו לא בין החרדים לבין חובשי הכיפות הסרוגות. מבחינתם, אלה ואלה דוסים מעצבנים.
שאמה הכהן התגרה בדתיים כולם כשהדיח את מנהל מחלקת מורשת ישראל בעיריית רמת־גן, איש הכיפות הסרוגות, וחנך בקול תרועה את קווי השבת בעיר, אף שקודמו בתפקיד ישראל זינגר העיד שאין בהם צורך. ליברמן, שאשתקד קיים באשדוד מפגן דווקאי משלו של חילול שבת, תובע להשאיר מחוץ לקואליציה הבאה הן את יהדות התורה והן את הבית היהודי. קובי מחלל בזדון את השבת כדי להרגיז את כל שומריה.
ההתהדרות של שלושת עוכרי השבת בערכי הימין החילוני היא תעמולה חלולה, מפני שהם לא באמת ימנים. אולי היו פעם. עובדה: ליברמן טרפד את ניצחון הימין בבחירות האחרונות והחזיר את הצבע ללחיי השמאל המובס, שאמה־הכהן היה מחסידי ההתנתקות בליכוד, ובביוגרפיה הוויקיפדית של קובי אין זכר לפעילות ימנית מיוחדת. שלושתם מנהלים הקיץ מתקפה פראית, חסרת תקדים, על הציבור הדתי, מכיוון שהיא עולה בקנה אחד עם צורכיהם הפוליטיים וגם מפני שלאחרונה התפתחה פה אופנה של רדיפת דתיים. חובשי הכיפות הסרוגות והשחורות נתונים למצור כבד של ליברלים קנאים, עד כדי כפייה (ע"ע ההתנצלות של הרב פרץ בעקבות הריאיון לערוץ 12).
רק לפני חודשים אחדים הסבירו לנו הליברלים שאת גשר יהודית חייבים להציב בשבתות כי אסור לחסום את נתיבי איילון בימי חול. אותם ליברלים ממש הגנו לפני שבועיים בחירוף נפש על זכותם של יוצאי אתיופיה לחסום את איילון ממושכות ביום חול, ובכך סיפקו עוד ראיה לקיומו של האתגר האמיתי שלהם: הצקה מתמדת למחנה הדתי ומלחמת חורמה בו לצורך הפיכתה של ישראל למדינה ככל העמים. הם לא רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית, הם רוצים מדינה דמוקרטית נטולת יהדות.
גם מרדף הסרטונים המתמשך אחרי מכינת עלי הוא חלק מהמלחמה הזאת. עד תחילת המרדף נחשבה המכינה לנכס צה"לי, כלת פרס ישראל, אך מאז היא הפכה לשק חבטות של התקשורת הישראלית. השמאל וליברמן מנהלים מסע שיטתי למען סגירתה לאלתר. למרות מחיר הדמים הכבד ששילמה במערכות ישראל, שר הביטחון לשעבר הדביק לה לפני שבועיים את הדימוי "מיליציות".
לבית משפט השלום בירושלים הוגשה השבוע תביעת דיבה על סך 700 אלף שקלים נגד קצין ההפצה הראשי של הסרטונים, יאיר נהוראי. כתב התביעה משרטט בבהירות מצמררת את הבליץ התקשורתי נגד המכינה, את דפוסי הוצאת הסרטונים מהקשרם ואת המזימה הנואלת שמאחורי כל אלה: חיסול המוסד שהפך לאחד מסמליה הבולטים של הציונות הדתית ולראש גשר שלה לכלל החברה. בריאיון שנערך אשתקד עם נהוראי באתר אינטרנט אוהד, נכתב ש"יאיר החליט להפסיק לשתוק ולעצור את הצבא המשיחי, (כי) הם (אנשי המכינה) פועלים לכבוש את צה"ל כקרש קפיצה ללב החברה הישראלית, בדרך להפיכה דתית. חייבים לחתוך את צינור המימון של המפעל הזה, אמר לנו יאיר בדאגה למדינה שלו".
המדינה של נהוראי תהיה מדינה בסגנון ליברמן, קובי, שאמה־הכהן, ניצן הורוביץ, ערוץ 12, ערוץ 13 ו'הארץ'. יש סכנה שכבר בבחירות הקרובות היא תקרום עור וגידים, אם הציונות הדתית תיגש אליהן כשהיא מפוצלת ומוחלשת. פחות או יותר זה מה שקרה בטבריה בבחירות המוניציפליות האחרונות: שלוש המפלגות הדתיות בעיר תמכו בשלושה מועמדים שונים לראשות העירייה, והמועמד הרביעי לקח את כל הקופה. רון קובי קוראים לו, ראש העירייה שלא הצליח להעביר את התקציב הראשון שלו, אך עשה כבר נפלאות בתחום חילול השבת. 
