הרשו לי לא להתרגש מרשימות היישובים והתיכונים המובילים בזכאות לבגרות שפורסמו בתחילת השבוע. הזכאות לבגרות היא קו סיום חשוב ומשמעותי, אבל יחד איתה חשוב לברר את נקודת הזינוק של התלמידים.
קל להגיע למאה אחוזי זכאות לבגרות, אם בבחינות הכניסה לבית הספר מקבלים רק רבע מהמועמדים ומשאירים בחוץ את התלמידים הפחות חזקים. בית ספר שמסנן את תלמידיו – באמצעות בחינות מאתגרות, ראיונות או שכר לימוד גבוה – לא יתקשה להציג הישגים של אחוז זכאות מרשים לבגרות, מספר גבוה של תלמידים שניגשים לחמש יחידות במתמטיקה, ומספר רב של מצטיינים. לכן, השאלות שחשוב לשאול כשבאים למדוד הצלחה חינוכית הן לא רק כמה תלמידים הוציאו תעודת בגרות וכמה ניגשו לחמש יחידות, אלא גם אם בית הספר מסכים לקבל גם תלמידים חלשים מבחינה לימודית, אם הוא משלב בתוכו תלמידים של חינוך מיוחד, מה שכר הלימוד בבית הספר ומה היחס להורים שאינם מסוגלים לשלם אותו.
הורגלנו לבחון בתי ספר על פי הישגי הבוגרים היוצאים משעריהם, אבל כדאי לבדוק גם מה מתרחש בשערי הכניסה, לא רק בשערי היציאה. חלק לא מבוטל מבתי הספר שיכולים להציג בגאווה הישגים לימודיים של בוגרים, הם בתי ספר עם שערים צרים בכניסה. לפעמים הם צרים משום שבית הספר מחליט להכניס בתוכם רק תלמידים מעטים, הטובים ביותר, ולפעמים השערים צרים בגלל שכר לימוד גבוה שגורם לתלמידים רבים לוותר מראש על הניסיון להיכנס. בית ספר מצטיין הוא בית ספר עם שערים רחבים, שמצליח להגיע להישגים עם כל סוגי התלמידים.
שממת העמותות
כאשר יזהר נבון נכנס לתפקידו כמנהל הפעילות של ארגון 'קרן מאירים', הוא ביקש לבחון אפשרות לתמיכה של הארגון בחולי סרטן המאושפזים ב'סורוקה'. שנתיים קודם לכן נפטר שם אביו ממחלת הסרטן. כשהחל לברר אילו עמותות פועלות בסורוקה בתחום זה, הוא הופתע לגלות שם שממה מדברית. מסתבר שהעמותות המוכרות במרכז הארץ אינן מגיעות דרומה. עמותת זכרון מנחם, התומכת בילדים ובני נוער חולי סרטן ובבני משפחותיהם, פועלת בירושלים, בגוש דן ובחיפה. עמותת רחשי לב, המסייעת גם היא לילדים חולי סרטן, פועלת באיכילוב ובתל השומר. לעמותת עזר מציון, שמעניקה סיוע פרא־רפואי לחולים ולמוגבלים, יש שלושים סניפים ברחבי הארץ, אבל מדרום לאשדוד יש לה רק סניף אחד, בנתיבות, המעניק שירות לכל אזור הדרום. בבאר־שבע, העיר השמינית בגודלה בארץ, אין לה סניף, ובסורוקה היא מפעילה קפטריה ניידת ושירותי חונכות לילדים חולים.
נבון החליט להכניס את הקרן לפעילות בסורוקה, וכיום הקרן מקיימת במחלקות האונקולוגית וההמטולוגית של בית החולים סדנאות, ימי שיא וימי כיף לחולים, ומפעילה מעגלי תמיכה לילדי החולים באמצעות חונכים ומועדוניות יום, וכן קפטריה ניידת עבור המטופלים. כשנבון הגיע לבית החולים ברזילי באשקלון, הוא מצא גם שם היעדר כמעט מוחלט של עמותות הפועלות לרווחת החולים, והכניס גם לשם את קרן מאירים. בשני בתי החולים הדרומיים הוא מצא דלת פתוחה לרווחה.
אחות מהמחלקה האונקולוגית בסורוקה, החפצה בעילום שמה, מאשרת את חסרונן של עמותות הליווי והתמיכה במחלקתה. היא מזכירה את 'גדולים מהחיים' ו'להושיט יד', הפועלות בסורוקה עם הילדים החולים, אבל קובעת שהן רחוקות מלספק את צורכי החולים. היא מספרת על מטופלים שנוסעים לקבל טיפול מסוים בבית החולים שניידר במרכז, וחוזרים מסונוורים מנוכחותן הבולטת של העמותות ומכמויות המתנדבים.
רננה איובי, שמרכזת את הפעילות של קרן מאירים בסורוקה ובברזילי, מדווחת שאין הקומץ משביע את הארי. אחרי שנה וחצי של פעילות, הקרן מלווה כשבעים משפחות ולא מצליחה לספק את כל הצרכים. גם איובי מספרת על ואקום גדול בתחום, שמתחיל רק עכשיו להתמלא מעט. היא מספרת על סטודנט תושב הדרום, שבזמן מחלתו היה נוסע לבתי החולים במרכז הארץ כדי להשתתף בקבוצת תמיכה ולקבל מענה מעמותות שאינן פועלות בדרום. לדבריה, "חולים לשעבר שמגיעים לבדיקות בסורוקה ופוגשים את הפעילות שלנו, שואלים איפה היינו לפני כמה שנים כשהם היו מאושפזים".
מתברר שאותו מחסור קיים גם בתחום התמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים. מבדיקה שקיימו עובדים בקרן מאירים עלה שישנם בדרום למעלה מאלף ילדים עם צרכים מיוחדים, הלומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד ולא זוכים למעטפת של תמיכה לשעות אחר הצהריים ולזמני החופשות. 'מאירים' החלה לפעול גם בתחום זה, ולהפעיל עבור הילדים חונכות אישית, ימי כיף, אירועי שיא ומחנות. השבוע למשל התקיים מחנה של שלושה ימים ל־75 חניכים, שהופעל על ידי כ־90 מתנדבים. כרגע מצליחה 'מאירים' להגיע לכמאתיים ילדים בלבד מהדרום, ותהילה לוין, שמנהלת את התוכנית המכונה 'אור כוכבים', מדווחת גם היא על ואקום גדול שקשה למלא. "לילדים עם נכויות מורכבות וקשות בדרום יש מענה של עמותת קו לחיים, אבל לילדים אוטיסטים בדרום כמעט אין מענה". קרן מאירים הקימה השנה שני סניפים באשקלון ובדימונה, המאוישים על ידי בנות שירות לאומי במטרה לספק ליווי וחונכות לילדים עם צרכים מיוחדים בשעות אחר הצהריים. המטרה של לוין היא להקים סניף כזה בכל עיר בדרום.
אנשי קרן מאירים מציינים שתי סיבות מרכזיות למחסור שגילו בעמותות סיוע בדרום. הראשונה היא המרחק הגיאוגרפי. עמותות שפועלות במרכז מצליחות להעניק שירות לכמות גדולה של אנשים באזור גיאוגרפי מצומצם. בדרום, שבו יש מרחקים גדולים בין היישובים ופיזור גדול יותר של החולים או הילדים עם הצרכים המיוחדים, זה מסובך יותר. הסיבה השנייה שהם מציינים היא חוסר מודעות. בתחום חולי הסרטן, לעמותות כמו זכרון מנחם ועזר מציון יש נוכחות גבוהה במסדרונות בית החולים במרכז הארץ, וממילא החולים שם מודעים יותר לאפשרויות הסיוע העומדות בפניהם. "בירושלים ובגוש דן יש כבר שובע מעמותות סיוע, וחלקן כבר נאבקות זו בזו", מספר נבון. "בדרום לעומת זאת, לא מודעים לפעילות העמותות. בכל מקום שאני מגיע אליו אני מוצא צמא אדיר. בבית החולים ברזילי הגיעו לפגישה איתי סגן מנהל בית החולים, מנהלת המערך הסוציאלי ומנהל המערך האונקולוגי. במרכז או בירושלים לא היו מסתכלים עליי בכלל".
