ראיתם איך אהוד ברק חגג יפה את יום ההולדת של טוויטר? ב־15 ביולי 2006, בשבוע שעבר לפני 13 שנה, הוצג הממשק של טוויטר לראשונה לציבור, ומאז חיינו המשיכו להיראות בדיוק אותו דבר, רק בהרגשה שאנחנו שנונים ומגניבים. ההערכה היא שיש כ־40 אלף משתמשים ישראלים בטוויטר, והאתר מדורג הרחק במקום ה־27 בין האתרים הפופולריים בישראל. פייסבוק, לשם ההשוואה, במקום השלישי. ברשימה העולמית טוויטר מדורגת במקום ה־11.
בכל מה שקשור לדיגיטל בישראל, בנימין נתניהו נחשב למאסטר. בעבר נפתלי בנט היה מלך הפייסבוק, אך הכתר הזה, ולצערי עוד כמה אחרים על הדרך, עברו אל האשף נתניהו. אבל בשבועיים האחרונים נדמה שדווקא נתניהו הוא שעומד מאחור, ואילו ברק מוציא לטוויטר סרטונים בקצב של כמה בשבוע, ובכולם הוא "מתחיל" עם ראש הממשלה. תבינו, לא קורה הרבה שנתניהו מגיב למהלך בניו־מדיה, במקום להיות היוזם של המהלך.
מסע הניו־מדיה של ברק נפתח לפני חודשים, וכלל סרטונים משמימים שבהם נשא מונולוגים עבשים למצלמה, ממיקומים לא ברורים בעולם, כשהוא עוטה משום מה מעיל יוניקלו גם בתוך הבית. בשבועיים האחרונים העלה ברק הילוך בציוצים משעשעים (במידה) שתפקידם לחרפן את נתניהו: הוא טען שביבי בלחץ, הציע לו לשתות משהו ולהירגע בסרטון אתגר פקק הבקבוק, ואפילו הסתלבט על קשריו שלו עם הפדופיל המורשע ג'פרי אפשטיין, ואמר שהוא מצפה שהוא ונתניהו ישעו את עצמם עד לבירור האמת. ברק אף העלה סרטון מביקור בפלאפליה, שילם באשראי וירד על ראש הממשלה שלא יודע מה זה לשלם (גם גבאי עשה את הוויץ הזה, רק עם ארנק. כן, אבי "הצנחתי את מפלגת העבודה מ־24 לשישה מנדטים" גבאי).
כמות הלייקים שברק מקבל על ציוץ, באופן אורגני, היא מהגבוהות שידע הטוויטר הישראלי, הוא רענן ונמרץ, וכפי שבוודאי הבנתם מתחוללת כאן מהפכה שצפויה לקבל ביטוי אלקטורלי ב־17 בספטמבר. או שמא?
מי שהיה קצת ברשתות החברתיות בבחירות 2015 עוד זוכר את התחושה של ללכת לישון עם בוז'י ולקום עם נתניהו. עיתונאים רבים דיווחו כל העת ממשאלות ליבם ויצרו מצג שווא של עליית השמאל לשלטון. שנה לאחר מכן, בערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, שיגר איש החדשות הוותיק ציון נאנוס את הציוץ הבא: "הולך לישון. כאשר אקום קצת אחרי שש בבוקר הפרשנים יתחבטו בשאלה הרת גורל: באיזו שעה בדיוק תישא הילרי את נאום הניצחון". כן, גם בבועת הטוויטר של הבחירות ההן הרבו להציג את טראמפ כמועמד נלעג שלא ינצח בבחירות.
אז כן, שיח פוליטי רב מתנהל בטוויטר, ויותר ויותר פוליטיקאים משתמשים בכלי הזה להעברת מסרים, כשהם מדלגים על המדיה המסורתית של הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים. אך האם טוויטר מצליח לפרוץ אל מעבר לגבולותיו ולהשפיע על החיים עצמם? אצלנו בישראל, בשנת 2018, תפוצת טוויטר צמחה ב־35 אחוזים (לפי העיתון כלכליסט) בהשוואה לשנה הקודמת, וזה הרבה יותר מצמיחתה העולמית. התחושה היא שגם משתמשים ימנים רבים גילו את הכלי הנפלא הזה, שמעניק להם את הכוח לטקבק את עצמם למוות תחת כל עץ רענן שקד שיוצא באמירה שמאלנית שלא מוצאת חן בעיניהם. אבל מה יוצר שיח הטוויטר, למעט שיח טוויטר? האם אלף לייקים לציוץ מיתרגמים לעשרים מנדטים?
העוקצנות, ההטרלה בכל מחיר וההתחכמויות בטוויטר בבחירות 2019 א' וב' מזכירות את העוקצנות, ההטרלה בכל מחיר וההתחכמויות בטוויטר תמיד, בין גולשים. ברק מאמין שאם ידבר כמו המאגניבים בטוויטר זה יעשה את העבודה בקלפי, אך כפי שציינתי בהתחלה: לפני 13 שנה הטוויטר נכנס לחיינו, ובגדול מאז הם לא השתנו כלל. אז ייתכן שהצניחה מהפנטהאוז, כל הדרך אל מתחת לאחוז החסימה, תהיה כואבת במיוחד.
