כישלונו הצפוי מראש של הישראבלוף הקרוי "תהליך השלום" מחייב לא רק חשבון נפש אלא גם חשיבה חדשה, כזאת שתצא מירושלים ותגיע גם לוושינגטון של דונלד טראמפ ומייק פנס, לבל ישגו גם הם בהנחות היסוד הרעועות שעליהן בנו את אוסלו. הגיע הזמן להפנים: מדינה פלסטינית (ממערב לירדן) ושלום הם דבר והיפוכו.
אחת מהן היא ההצגה המעוותת של "פתרון שתי מדינות" לשני עמים ממערב לירדן ושטיפת המוח כאילו החלופה היחידה לכך היא מציאות של מדינה אחת לשני עמים. האוסלואידים סירבו אפילו לבחון את הנוסחה של 2 מדינות, 2 עמים, 2 גדות, ובמלים אחרות, מדינה פלסטינית שבירתה רבת-עמון, בעבר הירדן המזרחי, ומדינת היהודים שבירתה ירושלים, בעבר הירדן המערבי, בלי לגרש אפילו יהודי או ערבי אחד מביתו ומהיישוב שבו הוא גר.
הנחה אחרת גורסת שמדינה פלסטינית – אם חלילה תוקם כזו ממערב לירדן – תהווה פתרון לבעיית "הפליטים הפלסטינים". מצד אחד השמאל/תקשורת עוסקים בהפחדה מתמדת מפני השד הדמוגרפי, כלומר רוב ערבי ממערב לירדן, ומצד שני הם מצפים שאותה מדינה מסוכנת תהווה פתרון לבעיה המונצחת כבר שבעים שנים.
במלים אחרות, חסידי מדינת אויב בלב ארץ ישראל והיפרדות בגלל השיקול הדמוגרפי הם אלה התומכים ביצירת רוב ערבי ממערב לירדן, אשר ייווצר אם חלילה, אותה מדינת אויב תקלוט לתוכה מיליוני "פליטים" שיצבאו על גדר "הביטחון" כדי לחצותה מערבה, לעבר הקו הכחול, קו החוף והסוף. אילו היה שמאל הגון בישראל הוא היה הראשון לתבוע שהסעיף הראשון בכל הסכם יהיה איסור על כניסת "פליטים פלסטינים" למקום כלשהו ממערב לירדן, ולא רק לישראל "הקטנה".
הנחה אחרת קובעת שמה שדרוש לישראל הוא היפרדות, המוצגת תחת הסיסמה הקליטה "אנחנו פה והם שם". כל בר-דעת יודע שאין כל כוונה לגרש את ערביי ישראל מבתיהם, ושרק יהודים מיועדים לגירוש מלב ארצם, למען מולך "השלום". למעשה, המציאות הצפויה אם יוגשמו מאווייהם של אנשי השמאל/תקשורת היא "הם פה והם שם". אילו היה שמאל הגון בישראל הוא היה אמור להסביר בגלוי שזה המצב שאליו הוא חותר.
הצגה שקרית אחרת של השמאל/תקשורת מתייחסת לשכונות ערביות מרוחקות במזרח ירושלים וטוענת, הפעם בצדק, שלא הן ירושלים שאליה התפללנו. אבל, הסכסוך איננו עוסק בשכונות אלה, אלא ממוקד בהר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים, ושישראל "הנאורה" שומרת על חופש תפילה בו לכל, חוץ מאשר ליהודים.
"שלום" אוסלו (ו"פתרון" שתי המדינות ממערב לירדן) הוא עובר שנולד מת. מהרגע הראשון הוא היה שקר ואחיזת עיניים, ותוצאתו הצפויה מראש היתה מלחמת אוסלו. חובה על ישראל להתנתק מהשקר ולשוב לעלייה ולהתיישבות כמעשה הציוני האמתי, כפי שהיה מראשית שיבת ציון. מדינת ישראל הייתה קטנה ודלה כאשר קלטה למעלה ממאתיים אלף עולים בשנה בימיהם של ראשי הממשלה הדגולים דוד בן-גוריון ויצחק שמיר. אין כל סיבה שישראל תסתפק בטפטוף של פחות משלושים אלף עולים בשנה. תפקידו של ראש הממשלה במדינת היהודים הוא להבטיח אופק ליהודים ולא לאויביהם.
