דברי שר החינוך הרב רפי פרץ שלפיהם "נישואי תערובת הם כמו שואה שנייה" מצטרפים לסדרת התבטאויות של פוליטיקאים כאן נגד יהדות ארה"ב. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי הכריזה בעבר שיהודי ארה"ב מעולם לא שלחו את ילדיהם להילחם למען ארצם; הרב אריה דרעי אמר שהרפורמים גורמים לחורבן היהדות; יעקב ליצמן אמר שלא ישב בממשלה שמכירה ברפורמים; וגם יריב לוין תקף את הרפורמים. התבטאויות פוליטיקאים ישראלים בגנות יהדות ארה"ב מעמיקות את השבר בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, ויוצרות קרע בעם היהודי.
ספק רב אם ההשתלחויות האלו נאמרו מתוך היכרות של כלל האתגרים והקשיים שיהדות העולם בכלל ויהדות ארה"ב בפרט מתמודדות עמם. המגמות הדמוגרפיות בעם היהודי מורכבות ומעניינות וראוי למשרתי הציבור להכירן. להלן כמה נתונים על יהודי ארה"ב מסקר מכון המחקר פיו, שנערך בשנת 2013. הסקר הוא מקור המידע המקיף העיקרי על יהדות ארה"ב.
יותר מ־80 אחוזים מיהודי העולם מרוכזים בארה"ב ובישראל; רוב העם היהודי אינו נמנה על הזרם האורתודוקסי ואינו נשמע לחוקי ההלכה; הזרם הרפורמי הוא הגדול בזרמים הדתיים בארה"ב (35 אחוז), אחריו היהודים האמריקנים שאינם שייכים לשום זרם דתי (30 אחוז), אחריהם הקונסרבטיבים (18 אחוז), ואז האורתודוקסים (10 אחוז) ואחרים (6 אחוזים). הסכנה ליהדות ארה"ב אינה נשקפת מצד היהדות הפרוגרסיבית, אלא מצד קבוצה גדולה שזהותה היהודית אינה מתגבשת סביב שום זרם בדת, והיא בכוח בעלת הסיכוי הרב ביותר להתבולל. יתרה מזו, פילוח הגילים של הקבוצה הזאת מלמד שיותר מ־40 אחוז מחבריה הם בני פחות מ־30. במילים אחרות, היהודים האמריקנים הצעירים אינם מעוניינים להשתייך לזרם דתי. גם הפוריות שלהם נמוכה בהשוואה ליהודים בזרמים הדתיים האחרים.
לנוכח הממצאים הדמוגרפיים לעיל, יש להניח במידה גבוהה של סבירות שבלי הרפורמים והקונסרבטיבים היה שיעור היהודים האמריקנים שאינם משתייכים לשום זרם דתי גבוה הרבה יותר. האינטרס של מדינת ישראל הוא דווקא לחזק את היהדות הפרוגרסיבית בארה"ב, ולעזור לה לקרב את מי שאינם חברים בשום זרם דתי וקל להם להיטמע ולהיעלם בחברת הרוב האמריקנית. הפוליטיקאים הישראלים עושים בדיוק את ההפך כאשר הם יוצאים נגד היהדות הפרוגרסיבית, שעומדת בחזית המאבק נגד התרחקות הדור היהודי האמריקני הצעיר מהדת.
שיעור נישואי התערובת בחברה היהודית־אמריקנית נאמד ב־58 אחוז. הנתון הזה יציב, והוא לא השתנה בעשר השנים האחרונות. בשביל הישראלי שגדל בחברה בעלת רוב יהודי מובהק, המשמעות של נישואים מעורבים היא התבוללות. בשביל היהודים האמריקנים – לא בהכרח. הנתונים הסטטיסטיים דווקא מלמדים על כך שיותר ויותר זוגות מעורבים בוחרים להעניק לילדיהם חינוך יהודי: הם חוגגים איתם את החגים היהודיים, שולחים אותם לבתי ספר יהודיים ויוצאים למחנות קיץ יהודיים, ושם הם עשויים לפגוש את שליחי הסוכנות היהודית וכתוצאה מכך לבקר בישראל ולהתחבר אליה. לבחירה מרצון באורח חיים יהודי במשפחות מעורבות אין תקדים בהיסטוריה של העם היהודי. לרוב המגמה הייתה להתבולל או לחלופין לטשטש את הזהות היהודית. בארה"ב המצב הפוך, ובבחירות לנשיאות התגאו שני המתמודדים בקרבה של ילדיהם ליהדות.
כאן, בין השאר, נעוץ המתח בין יהדות ארה"ב לחברה הישראלית. מצד אחד עומד הילד של הזוג המעורב: הוא רואה בעצמו יהודי, שבזכות הוריו הופכת מדינת ישראל למרכיב חשוב בזהותו היהודית. מנגד עומד שר החינוך הישראלי, שמאשים את הוריו בלא פחות ולא יותר משואה, היעלמות העם היהודי. הילד הולך בערב שבת וחג לבית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי, ושומע את שר הפנים הישראלי אומר שהיהדות שלו גורמת לחורבן וצריכה להימחק. כאשר הוא רוצה לחגוג בר מצווה בישראל שר הבריאות אומר לו שממשלת ישראל אינה מכירה בהשקפת עולמו הדתית. איזו סיבה יש לו לעזוב את חייו הנוחים מעבר לים ולשרת בצה"ל? ומה יקרה אם ירצה לעלות לארץ? להתחתן? להביא ילדים לעולם? כיצד ראוי שיחנך את צאצאיו?
יהדות ארה"ב ניצבת בפני אתגרים דמוגרפיים מכריעים. בעבר תרומתם הייתה חיונית לקיום המדינה, אך בעתיד הלא רחוק תהפוך ישראל לחיונית לשם קיומם בארה"ב. יחסי הכוחות השתנו. ממשלת ישראל חייבת להבין זאת ועל שריה ומדינאיה להפנים את גודל האחריות המוטלת על כתפיהם. בניית הגשר בין שתי הקהילות היא צו השעה, ושיתוף פעולה המבוסס על הבנה טוב לעם היהודי וטוב גם למדינת ישראל.
פרופ' גור אלרואי הוא ראש תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה
