נאום ההכתרה של שקד כראש 'הימין החדש' עורר התרגשות וגלי אהדה ותמיכה ציבורית גוברים. לראשונה, ניצבת בפני המחנה הלאומי מנהיגה לאומית ראויה, מוכשרת וסוחפת המסתמנת לתפקיד ראשות הממשלה בעתיד.
ואולם, סיבה אחרת בגינה ניתן היה לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה בנאומה של שקד, נעוצה במשפט ההכרה המכונן מפיה, שהפך את הנאום למסמך חזוני: 'מפא"י הקימה את המדינה. אנחנו העתיד של המדינה', הכריזה שקד. בהכרה הזו של שקד בתהליך היסטורי המתהווה לפנינו בעשורים האחרונים, ומתאפיין בין היתר בחילופי ההגמוניה התרבותית בישראל, הדהדה שקד את משנתו הרעיונית של מוטי קרפל, אותה הוא פורש בספרו 'המהפכה האמונית'.
מהפכה אמונית לא במובן 'הפיכה' כי אם תהליך איטי של התהוות תודעה חדשה בקרב העם היהודי בישראל דהאידנא, אותה מכנה קרפל 'התודעה האמונית'. ניצניה נובטים בשנים האחרונות ואנו חווים אותה בשלבי התהוותה הראשוניים, ולכן לא רבּים ערים למציאותה. קרפל רואה בה תודעה אלטרנטיבית לתודעה הציונית הקלאסית שעיצבה את דרכה הפוליטית של מפא"י ההיסטורית.
אחד ממאפייני היסוד של 'התודעה האמונית' קובע כי תודעה זו יונקת ממושג 'ישראל' הקלאסי המקראי, ותורמת ליצירתה של לאומיות ישראלית מקורית בריאה. הלאומיות הישראלית המקורית מתבססת על עקרון אמוני כפול בן שני מרכיבים שהזיקה ביניהם אינהרנטית: מהאמונה באלוקי ישראל כמשגיח ומנווט את העולם וכמקור של כל הנסיבות ההיסטוריות, וּמְקַבָּלָת אחריות עול המשימה ההיסטורית שהוטלה על עם ישראל לפעול באורה של אמונה זו.
עד היום שתי התנועות, הציונות ההיסטורית והציונות הדתית, התקשו לפעול מתוך עיקרון הזיקה בין שני המרכיבים. הן הפגינו יתרון רק באחד ממרכיבי הציר. אמנם הציונות הקלאסית מילאה תפקיד מכונן בתולדות העם היהודי, וסיפקה מענה רעיוני לאתגרים והצרכים של העם בעת ההיא. אך עיקר חשיבותה בעצם תעוזתה ליטול על כתפיה את האחריות לפעול להקמתה של המדינה. ואולם, חסרונה של התודעה הציונית היה שהדלק הרעיוני שהניע לפעולה היה לאומי-אירופאי-חילוני ומנותק מן המקורות הטבעיים של מסורת ישראל. כיוון שכך, הדלק הרעיוני האירופאי החל להתכלות בעשורים האחרונים, יצר חסמים ומשברים בפני ההנהגה המדינית בשורה ארוכה של אתגרים ושאלות לאומיים בני זמננו. הדלק הרעיוני האירופאי, כמקור אנרגיה אידיאולוגי מתכלה, איננו מסוגל לשרת את התמודדותו של עם ישראל עם אתגרים אלה היום.
הציונות הדתית אמנם מונעת ממסורת ישראל ואולם חולשתה, בכושר הפעולה המוגבל שלה. הציונות הדתית לא חילצה מתוכה עד היום הנהגה שתיקח אחריות פעילה להוביל לעבר הכרעות היסטוריות שמקורן ערכי-אמוני. אי התעוזה ואי היכולת לנצל את תוצאות מלחמת ששת הימים לעיצוב משנה פוליטית, ולהובלה לתפנית היסטורית בתורת המדינה, נותרו עד כה חידה אף בעיני עצמה.
נראה כי בעשורים האחרונים מתגלה מקור אנרגיה רעיוני חלופי, טבעי, שאין בו סכנת התכלות, מסורת ישראל, המזינה את התפתחותה הטבעית של 'התודעה האמונית'. ולא- התודעה האמונית איננה נחלתה של הציונות הדתית בלבד ואולי מעולם לא הייתה.
ביטויה של 'התודעה האמונית' הוא בתנועה והשתנות תודעתית בקרב הציבור שאיננו תורני במובן הקלאסי. ציבור החובש כיפה שקופה ונראה חילוני או מסורתי, בגוונים שונים, ומתהלך מתוך אמונה ביד ההשגחה המכוונת את ההזדמנויות ההיסטוריות העכשוויות ומתוך מחויבות לעקרון המאמץ האנושי להעז ליזום, ולפעול במרחב ההיסטורי שההשגחה מזמנת. הציבור הזה מחויב לשני המרכיבים של עקרון הלאומיות הישראלית המקורית, ובשל לפרוץ את החסמים התודעתיים שהציונות הִבְנתה ושמעכבים את ממשלות ישראל לנקוט ביוזמה מדינית.
התבוננותו המזוקקת של קרפל בתהליכי ההשתנות התודעתית בקרב הציבור, לצד השרטוט המושגי העמוק שלה בספרו, מעוררת הבנה מחודשת של תפקידו ההיסטורי של 'הימין החדש' בזירה הפוליטית.
נראה כי ביטויה הפוליטי המובהק של התודעה האמונית משתקף, לא אחרת מאשר בהנהגת 'הימין החדש' ובציבור בוחריו. למרות הרקע החילוני-צפון-תל-אביבי של שקד, הרי שהיא מתנהלת מתוך תודעה אמונית מובהקת.
הנהגת הימין החדש ניחנה בסגולת התעוזה הבן-גוריוניסטית ליטול אחריות ולנקוט בפעולה שתוביל למדיניות הכרעה ולהבראת הלאומיות החולה. אך כאמור לא די במרכיב הפעולתי. נדרשת זיקה הדוקה לאמונה ביד ההשגחה המכוונת את הנסיבות ההיסטוריות. ראוי להטות אוזן ולפקוח עיניים לנאומיה של שקד המבוססים על שפה ומושגים אמוניים, והבנה וחיבור נפשיים עמוקים לנושאים ולאתגרים הלאומיים של העת הזו.
בהכרתה של שקד כי 'אנחנו העתיד של המדינה' התכוונה לא רק לדור גוש אמונים וצאצאיהם, אלא לציבור אמוני המתהווה והולך ומחויב לעקרון האמוני הכפול. שקד היא מנהיגה אמונית המייצגת את התהוותם של זרמי עומק תודעתיים המניעים את ישראל לעידן אמוני חדש, והיא מסתמנת והולכת כמנהיגה הפועלת מתוך תחושת אחריות ושליחות אמונית שלא תהסס לנצל הזדמנויות היסטוריות לפעול ולהגשים את חזון ההבטחה האלוקית.
