אחת הסוגיות הקשות ביותר שנתקל בהן כל מי שמבקש לתקן עולם או אדם היא שאלת הבחירה החופשית. היא משליכה על הדילמה המטרידה מכולן: מתי מוצדק או לא מוצדק להתערב בחיי אדם אחר? מתי מותר לנסות לשנות את מנהגיה של קהילה שאינך חלק ממנה? מתי לגיטימי להתערב בחיי עם שונה ולכפות עליו חיים אחרים מזה שהורגל להם?
כך היא, למשל, שאלת המאבק בזנות ובסחר בנשים. אם נשים נסחרות בניגוד לרצונן ברור שמוצדק (ולטעמי אף מחויב), למגר את הסחר המזוויע הזה ולשחרר אותן מהאנשים שסוחרים בהן ומסרסרים בגופן. מנגד, אם נשים עוסקות בזנות מרצונן החופשי, מהי ההצדקה להתערב במצב? גם אם אני מאמין שהן מנוצלות בתעשיית המין שכל תפיסת עולמי זועקת נגדה, זה עדיין לא מקנה לי צידוק למנוע מאישה לחיות את חייה כרצונה ולהתפרנס ממה שבחרה להתפרנס ממנו. עם זאת, למי שסבורים כמוני שאין אישה שבאמת תבחר בעיסוק בזנות, אלא הוא נכפה עליה כחלק מהחיים שהיא נולדה לתוכם, אין בעיה מוסרית ואתית להתערב ולמנוע את הדבר.
דוגמה ידועה נוספת היא יחס המשטרים החופשיים למעשי אובדנות. כיצד אפשר להצדיק אשפוז כפוי של אדם שניסה לסיים את חייו? לכאורה היה עלינו לכבד את רצונו ולא למנוע ממנו להגשים את משאלתו. איננו עושים זאת בנימוק שאותו אדם אינו באמת בוחר לסיים את חייו, אלא שדעתו משובשת (ואיך אנו יודעים שהיא משובשת? משום שהוא בוחר לסיים את חייו). וכך הלאה וכך הלאה, אינספור דוגמאות לקושי שמעלה שאלת ההתערבות בבחירה החופשית של האדם.
הקושי בשאלה הזאת נובע מאמת פשוטה: איננו יודעים לאבחן בחירה חופשית. גם היום, אחרי מאות שנים של מדעי הנפש, לא הומצא עדיין גלאי רצון שייתן לנו ולו ראשית תשובה.
מוטי קרפל כתב פה בשבוע שעבר, במאמר "שמאל דוחה וימין מקרבת", על הצורך להבחין בתופעת הלהט"ב "בשני מעגלים לפחות. המעגל הראשון הוא של מי שהם בעלי נטייה מינית הפוכה באופן אובייקטיבי, שלא מתוך בחירה… והמעגל השני, של להט"בים מתוך בחירה. אלה לא נולדו כך אלא אימצו את הלהט"ביות מסיבות שונות". הסתקרנתי לדעת איך הוא יודע לאפיין מי שייך לאיזה מעגל. כיצד אפשר לדעת מי "בוחר" להיות להט"ב ועל מי זה נכפה? האם קרפל גילה סוף־סוף את הסוד שמאפשר לדעת מתי יש בחירה חופשית ומתי לא?
סביר שלא. קרפל טוען זאת כי עצם האבחנה מאפשרת לו להמשיך לעשות דה־לגיטימציה למי "שרק כשל מוסרי וחולשות אנושיות מביאים אותם לבחירה הזאת. כוח המשיכה של המעגל הזה והיכולת שלו לסחוף לתופעה רבים וטובים הוא פועל יוצא של הלגיטימציה שניתנת לתופעה, של האידיאליזציה שלה, האופנתיות שלה", ולהצדיק את המשך היחס המחפיר אליהם כאל חוטאים הנמשכים לבני מינם רק "כי זה פתרון קל לעקיפת קשיים ומצוקות, ולהתחמקות מהתמודדויות נפשיות קשות ומפרכות". נו, באמת. לך ספר לעשרות אלפי הלהט"בים שמוציאים מאות אלפי שקלים כדי לממש את רצונם להעמיד צאצאים ושנאבקים בחוקים רבים שמפלים אותם לרעה שזה פתרון קל לעקיפת קשיים.
בניגוד לאמירתה הידועה של סימון דה־בובואר, אדם לא נעשה להט"ב, הוא נולד כזה. אין פה התחמקות מגניבה מקשיים ואין קשר לחופש בחירה. יש פה רק דבר אחד: כבוד אנושי לאדם באשר הוא אדם. ובמקרה כזה לא מספיקה רק ימין מקרבת, נדרשות שתי ידיים. מחבקות.
אדם לא נעשה להט"ב, הוא נולד כזה.
