במקום שבו מתוכנן כביש גישה חדש לירושלים וקו המים החמישי אליה, על גדת נחל שורק, ערכה לאחרונה רשות העתיקות חפירות הצלה. בהפתעה מוחלטת, נחשף אתר ענק מהתקופה הניאוליתית – או "תקופת האבן החדשה" – שזמנו באלף התשיעי לפנה"ס והתקיים כ-800 בשלבי בינוי שונים. במהלך סיור במקום, הוסבר לנו כי אפיון התקופה מבחינה ארכאולוגית נעשה על ידי טיפולוגיה של כלי שעשוי מצור, חומר הגלם שהיה מצוי בשימוש באותה תקופה, לבד מכלי עצם ועץ שאינם משתמרים.
האתר עוד לא נחפר לחלוטין, אבל הוא כבר משתרע על כ-350 דונם, מה שעושה אותו האתר הגדול ביותר במזרח התיכון מתקופה זו. המיקום היה בלתי צפוי לחלוטין, שכן הוא לא היה ידוע עד עתה כמקום התיישבות של אנשי התקופה, ודאי לא בממדים כאלה, זאת למרות שהמקום עצמו מצוין להתיישבות – נחל שורק הזורם בקרבת מקום שקק מים עשרה חדשים בשנה באותה תקופה, ובנוסף ישנם מספר מעיינות בקרבת המקום.
היישוב, שמבחינת ממדיו גדול אפילו יותר מאתרי תקופת המלוכה הגדולים ביהודה ואף מירושלים עצמה, היה בנוי די בצפיפות, מתוכנן, עם מבני ציבור ורחובות בין הבתים, מה שמעיד על מבנה חברתי מסודר ומאורגן. היו בו מתקני מים מתוחכמים, דוגמת באר ארטזית המפיקה מים ממי התהום בשיטת הכלים השלובים. זו ראשית תקופת החקלאות המוכרת לנו, המבייתת בעלי חיים ומיני צמחים באופן יזום. באסמים גדולים שנמצאו במקום – הפתעה גדולה בפני עצמה – נמצאו כמויות עתק של עדשים, חומוס ופול.
שרידי אדם רבים נמצאו שם: אנשים, נשים, ובעיקר טף. בתקופה זו, הודות לחקלאות, גברה הילודה ובעקבותיה תמותת התינוקות; האדם המבוגר ביותר מבין אלו שנמצאו היה בן 62, וכולם היו בבריאות די תקינה, ללא מחלות ואלימות. אנשים נורמליים, שנראו כמונו פחות או יותר.
הם נקברו מתחת לרצפת בתיהם; אצל בני היישוב החשובים נותקה הגולגולת מהגוף, כוירה מחדש בפרצופו של המת, והוצגה כך לתקופה מסוימת, עד שהועברה לקבורה מחוץ לתחום המקום. כך הוא המצב באתרי התקופה, אם כי במקרה הזה עוד לא נמצאו הגולגלות עצמן.
אני לא יודע מה זה עושה למי שלא למד ארכאולוגיה, ובמיוחד אינו דובר פרהיסטורית שוטפת. יישוב בממדי עיר, מתוכנן ומאורגן, עם חיי ציבור וחיי רוח, מסורות ומנהגים, בתקופה שאינה מכירה אפילו את עיבוד החרס, שלא לדבר על מתכת; יריחו הניאוליתית, שאולי מוכרת לחלק מהקוראים, קטנה יותר וקצרת ימים יותר. מבחינת הידע שבידינו, זו מהפכה. ולמרות זאת, בעוד ימים או שבועות, לרובו של האתר הזה לא ייוותר זכר, וכולו יכוסה על ידי הדחפורים הממתינים בצד הדרך.
בשולי האתר התקיים יישוב חקלאי קטן של חיילים רומיים משוחררים, אנשי הליגיון העשירי שהחריב את ירושלים 7,000 שנים מאוחר יותר, והתקיים לעוד כשבעים שנה עד למרד בר כוכבא. כמובן שלא היה להם מושג על מה הם יושבים, וכיצד הם אינם אלא ענן כלה וחלום יעוף על הרי ירושלים העתיקים והאדישים, הסובלים הכול ומחכים.
בעצם, גם לנו אין.
