עכשיו כבר מותר להודות באמת הכואבת: הייתי יכולה להיות אחת מנשותיו של גואל רצון. זה מזעזע, וכמה שזה מזעזע ככה זה אמיתי. אם החיים היו מסתדרים בשבילי אחרת; אם הוא או אחד משלוחיו היו תופסים אותי בשלב פחות בשל בחיי, בימים שבהם חיפשתי את עצמי וחתרתי אחרי אמת – יש סיכוי שהייתי מתגלגלת להרמון שלו.
הגעתי למסקנה הכואבת הזו בשבוע האחרון, אחרי ששמעתי את הרצאתה של אלה גולן, אחת מנשותיו של גואל רצון שילדה לו חמישה ילדים. ולמה אני מספרת לכם עליה? כי כל השנים האמנתי שאני חסינה מפני מניפולציות רוחניות. שבשום תסריט דמיוני לא הייתי משתכנעת להיכנס לבית עם עוד עשר נשים ולחלוק איתן ביחד גבר זקן. ואז ראיתי אותה – בחורה צעירה, יפה, משכילה, קיבוצניקית מבית טוב, ללא סיפור חיים כואב, אישה כאחת האדם. במשך שלוש שעות היא גוללה את הסיפור הבאמת חשוב שלא רואים בטלוויזיה ולא מספרים על כתות – איך היא בעצם התגלגלה לשם.
אחת ממקורביו של גואל מגיעה לבית הספר הקיבוצי שלהם ומתחילה לספר על מטפל מוכשר שיודע לפתור בעיות. ימי הניו־אייג' בשיאם, היא וחבריה בתקופת חיפוש ושאלות, והנוער הקיבוצי קצת מורד בהוריו האתאיסטים. היא מתארת חבורה של בנים ובנות צעירים שמגיעה לשיעורי קבלה וזוהר אצל איש יודע ספר. היא מתארת בום אינטלקטואלי, שחושף אותם לספרים ולתורות נסתר שלא הכירו בחיים, וגורם להם להרגיש נעלים מחבריהם ה"פשוטים". אחר כך מגיע "לאב בומבינג" – מפץ אהבה של המנהיג שמטרתו לקשור את המאמינים אליו, לגרום להם להילחם על כל דקה מזמנו, ולהביא למצב שהחרדה הגדולה ביותר שלהם תהיה להתנתק ממנו. היא מראה איך הוא מביא את הקבוצה למצב שהבנים נוטשים אותה ונשארות רק הבנות.
אנחנו רוצים להאמין שלכתות נשאבים רק אנשים בעלי מבנה אישיותי מסוים. קל לנו יותר לראות בהם סוג של ביזאר כשאנחנו מפנים לעברם אצבע מבדלת ואומרים – אלו אנשי התוהו, אבל אנחנו אנשים רציונליים עם ראש על הכתפיים, לנו זה לא יקרה. ואז מתפוצצת פרשת הרב טל, ומעבר לניצול הרוחני המזעזע שעולה מן ההאשמות כלפיו, בעיקר צריכה להטריד המחשבה שהאיש עודנו ממשיך לעמוד בראש קהילה של מאמינים.
הכתות החדשות – הגיע הזמן שנעמוד על טיבן. יש לא מעט קהילות כאלו בארץ, שבעבר התנהלו כקהילות נורמטיביות לכל דבר, אך בשנים האחרונות מתחילות לקבל סממנים של כת. אני אישית שמעתי על אחת כזו, מהמוכרות והנחשבות שבקהילות הציונות הדתית, שכמה מחבריה נטשו אותה בשנים האחרונות ומעידים על מעשים מעוררי תהיות של הרב העומד בראשה. כך למשל, בעקבות ויכוח שהתגלע בינו לבין אחד מחברי הקהילה דרש הרב מתלמידו להראות לו תכתובות ווטסאפ פרטיות שלו בצו הלכתי.
בקהילה אחרת מתקיים פיקוח כלכלי צמוד מצד הרב כלפי הנעשה בבתיהם של החברים. לא מזמן פגשתי את אחת מחברותיי הדתיות וראיתי שהיא מתכתבת בטלפון עם רב הקהילה שלה. כאשר התעניינתי במה מדובר היא סיפרה שהרב המליץ לה להמעיט בשבתות אצל הוריה, שלטענתו מחלישות אותה רוחנית. אחרי תקופת צינון ארוכה היא נתקפה בגעגועים ונסעה לשבת אצלם, וכעת הרב מבקש שתדווח לו איך היה ומה נאמר.
בדצמבר האחרון חשפתי במקור ראשון את סיפורו של תמיר חן, שיחד עם אשתו נקלע לכת ירושלמית. גם היא נתפסה בתחילת הדרך כנורמטיבית לכל דבר, עד כדי כך שרבנים בכל הציונות הדתית שלחו אל הרב העומד בראשה תלמידים לייעוץ. לאחרונה יצא ספרו "סגור", שמבקש לחשוף את המנגנונים השואבים בכתות כדי שאנשים ידעו לזהות מתי הקהילה שלהם מתחילה להיות מסוכנת עבורם.
וזה העניין שחייבים להבין פה. לא צריך להגיע עד להרמון של גואל בשביל למצוא את עצמכם בתוך קהילה ששינתה את פניה. זה יכול לקרות לכם בהדרגה, כשאתם בפנים, ופתאום הרב שתמיד הערצתם מתחיל להקצין ולשנות כיוון. יכול להיות שאתם קוראים את השורות האלו ומדמיינים קהילה אחרת כאשר למעשה מדובר בקהילה שלכם.
אלימות רוחנית. יש דבר כזה. והיא נפוצה במקומות שבהם רבנים וראשי קהילות יוצאים מהסטנדר ומהשו"ת ומתחילים לחדור לחייהם של המאמינים באצטלה רוחנית. אם הרב שאתם סומכים עליו מתחיל להתערב בניהול הזמן שלכם – זו סיבה להעלות סימני שאלה. אם הוא מבודד אתכם מהקרובים לכם, מבקש מכם לשמור על הרצאות ושיחות פנימיות שלו בסוד, מגלה חשש ופראנויה מחשיפה תקשורתית, משתמש בטיעונים רוחניים כדי לשכנע אתכם לעשות משהו שהאינסטינקטים הבריאים שלכם לא שלמים איתו – זה הזמן לעצור ולתהות.
בקהילה דתית בריאה לא אמורים להיות סודות. בקהילה דתית נורמטיבית רב לא מתערב למשפחה בענייני הילודה שלה. שאו עיניים, הביטו סביבכם, אם יש לכם מנהיג נערץ – כדאי שתשאלו את עצמכם אם הוא עדיין רק מנהיג או שמא, בלי ששמתם לב, הפך במהלך השנים לגורו מסוכן.

rachelm@makorrishon.co.il
