ביום שישי נדקר ונפצע באורח קשה נער בן 16 סמוך למקלט לנוער גאה בתל־אביב. הנדקר, בחור ערבי מטמרה שבגליל, שהה בהוסטל 'בית דרור' אחרי שהוצא מביתו בצו של רשויות הרווחה, לאחר שבני משפחתו סירבו לקבל את נטייתו המינית. הדוקרים, על פי החשד, היו אחיו של הנער. עד כאן אירוע מזעזע, שמשקף מצוקה אמיתית של נער ערבי שסביבתו ומשפחתו מתנכלים לו עד כדי ניסיון רצח.
מכאן קרה טוויסט מדהים בעלילה. לא לנער המסכן, אלא על הגב שלו. עשרות תגובות של "ליברלים" שהחליטו להתעלם לחלוטין ממוצאו של הנער ומהקושי האמיתי והקיצוני הקיים בחברה הערבית כלפי הקהילה הלהט"בית, והאשימו – תאמינו או לא – את הרבנים. וכמו בבגדי המלך החדשים, כולם יודעים אבל אף אחד לא מעז לחרוג מהמקהלה ולומר אמת.
ח"כ איציק שמולי, אדם ישר בדרך כלל, מצא את האשם: הרב רפי פרץ, שר החינוך. "שר חינוך שמדבר על נוער להט"בי שבגלל זהותו הוא לא נורמלי וצריך להמיר את זהותו, זה בהחלט דבר שמקדם מעשים של אלימות ודה־לגיטימציה". גם ח"כ יעל גרמן מסיעת יש עתיד צייצה כי השנאה כלפי הקהילה ניזונה "מהשנאה של רבנים כדוגמת הרב טאו וחבריו, שאינם מבינים את הנזק שבדבריהם". אליהם הצטרף ארגון 'איגי', שנותן מענה אמיתי וחיוני לנערים ונערות. בהודעה שלהם לתקשורת כתגובה לאירוע הם כתבו: "הרבנים, עידוד טיפולי המרה ושיח אלים מובילים בסוף לאלימות".
אל המקהלה העליזה הצטרפה גם סתיו שפיר. "שנאה שמתודלקת על ידי רבנים, שרים וח"כים. שנאה שהופכת את הקהילה הגאה לאזרחים שלא יכולים לצעוד בבטחה בישראל". את הדברים היא כתבה על רקע הפגנה שבה השתתפה, שנערכה כמחאה על ניסיון הרצח. ההפגנה נערכה בתל־אביב, כמובן. לא בטמרה, לא בסכנין, גם לא בכפר־מנדא, אפילו לא ביפו. ספק אם זה מזיז את קצה האצבע למגזר שממנו יצאה האלימות הקשה הזו. סיכוי קלוש, עד לא קיים, שזה ימנע את הרצח הבא שיצא מהחברה הערבית, כלפי בניה ובנותיה שלה.
באמירה הראשונה חשבתי שדמיינתי. אחרי שזה הפך לגל, הבנתי שאנחנו נמצאים במעגל של כסילות ועיוורון פופוליסטי שמתדלק את עצמו, ואתמה אם הדוברים מאמינים לעצמם. לפי שפיר וחבריה, הרב רפי פרץ והרב טאו הם דמויות פופולריות מאוד בחברה הערבית, מובילי דעה ורוח בעלי כוח אדיר, שיוצרים אווירה ציבורית המביאה לניסיון רצח. הרבנים היהודים גרמו לצעירים ערבים לדקור את אחיהם שנמלט והתחבא.
שתיקה מזיקה
ציניות בצד, כי זו באמת טרגדיה. ביום שלישי השבוע התראיין יו"ר 'הבית השונה', סם ווהב, אצל קרן נויבך ב'כאן' רשת ב'. נויבך היא הילד שמנסה, בעדינות, לזעוק 'המלך הוא עירום'. סם דיבר על החיים של להט"בים ערבים, בישראל וברשות הפלסטינית. הוא תיאר בעיות שאפילו לא מדגדגות את המציאות שאנחנו מכירים בתוך החברה הישראלית הכללית. הוא זעק על ההבדלים בין היחס ללהט"בים בחברה הערבית לזה שבחברה היהודית. הוא סיפר על צעירים הומואים שלא רוצים לעזוב את הסביבה שלהם, כי טוב להם, אבל נאלצים לעזוב את הבית ולחפש מקלט בגלל סכנת חיים – "או שהם נזרקים מהבית או שהם בורחים כי יש סכנה לחיים שלהם, רוצים לרצוח אותם".
"זה דבר נפוץ, ניסיונות רצח מתוך החברה ומתוך המשפחה?" שאלה אותו המראיינת נויבך בזעזוע אמיתי שניכר בקולה. "זה דבר נפוץ וזה דבר קיים", ענה סם. "יש מלא מקרים שלא מדברים עליהם. מישהו מדבר עליהם? מישהו שומע עליהם? אף אחד. אבל זה קיים וזה קורה. זה לא כל הקהילה הערבית, אבל יש חלק מאוד גדול. יש שקט מוחלט שאף אחד לא רוצה לדבר עליו". "יש שיפור?" ניסתה המראיינת. "בחברה הערבית יש הידרדרות מאוד גדולה", ענה לה סם, "כי אף אחד לא מדבר על זה. חברי הכנסת הערבים מפחדים שלא יקבלו קולות". הוא בעצם מתחנן לעזרה מהחברה הישראלית־יהודית. "אנחנו כעמותה רוצים להיכנס לבתי ספר, לקיים קמפיינים בפנים, בתוך יפו. אנחנו לא רוצים מצעד גאווה בתל־אביב, כי שם כולם כבר יודעים מה זה להיות גיי. למה שהמצעד לא ייכנס ליפו? מצעד גאווה אמיתי צריך להיכנס ליפו".
גרמן, שפיר, שמולי – שמעתם? שקט מוחלט, שתיקה, סכנת מוות, רדיפה, מצוקה אמיתית על החיים עצמם, על להיות או לחדול. זו הבעיה. זו הסיבה שבגללה נדקר הנער המסכן. לא הרבנים. זה אולי יביא לכם קצת פחות לייקים בפייסבוק, אבל החיצים במקרה הזה צריכים להיות מכוונים למנהיגי המגזר הערבי, לחברי הכנסת שלו, לתנועה האסלאמית. זה האתגר. את הפגנת המחאה על הדקירה הייתם צריכים לקיים במרחק של כמה רחובות מכם, ביפו. לא בתל־אביב. אבל אתם פחדנים. אתם גיבורים על רפי פרץ, שדווקא בציבור שממנו הוא מגיע יש שינוי משמעותי בשנים האחרונות. לעשות מצעד באום אל־פחם, אפילו ביפו, זה כבר יוגדר כהתגרות מיותרת. אתם יודעים שברגע שתנסו לעשות מצעד באחד מהמקומות האלה, ההפגנות הבזויות של "מצעד הבהמות" יהיו גן־עדן ביחס למה שתחטפו מהסביבה שם.
אותם זועקים צבועים היו יכולים לבחור להצביע על הבעיות האמיתיות בחברה הערבית, אבל למה להם? זה קשה, מאתגר ומדמם. אותם ליברלים בעיני עצמם, אותה תקשורת ישראלית, בחיים לא יעשו עליהום על מנהיגים מהמגזר הערבי או על מנהיגי דת שם, כמו שעושים עם רבנים כאן. במקום להתמודד עם הגורמים הבעייתיים בחברה הערבית, הם בוחרים להאשים את הרבנים. בכוונת מכוון הם שמים פלסטר על הפצע הלא נכון ומשליכים את הטרור והרדיפה נגד הומואים ולסביות בחברה הערבית, על החברה היהודית. זו חרפה שאין כדוגמתה.
התקשורת הישראלית (מלבד נויבך) לא שאלה שאלות, לא עשתה כתבות מגזין, לא הביאה עדויות מהשטח ולא דרשה תשובות מנבחרי הציבור הערבים. יחד עם חברי הכנסת שפיר, גרמן, שמולי ואחרים, היא ממשיכה את קשר השתיקה שעליו דיבר סם. כשהוא דיבר על הידרדרות המצב, הוא האשים את השתיקה. החבורה הפופוליסטית הזו, בצירוף השתיקה התקשורתית, מסייעים לכך. כנראה שבשביל כמה לייקים בפייסבוק וגזירת קופון פוליטי, גם פגיעה במסכנים ביותר היא דבר לגיטימי.
