כשישבתי בשבוע שעבר במליאת הכנסת, מחד ראיתי את התנהלות חברי הרשימה המשותפת, ומאידך מרותק לנאומו של סגן הנשיא מייק פנס, עברו לנגד עיניי פסוקי הפרשות שאנו קוראים בשבועות אלו, המגוללות את סיפור גאולת ישראל ממצרים באותות ובמופתים. העולם אינו יכול להישאר אדיש למראן: עמלק מחליט לנסות לבלום את הניסים תוך ניצול החלשים, העייפים והיגעים בהפעלת טרור; ולעומתו יתרו כהן מדיין, מנהיג מדיני דתי, מבקש לחגוג את כל הטוב הזה, לראותו במו עיניו, לברך "שהחיינו" על הניסים ("ברוך השם אשר הציל אתכם") ואף לנסות לסייע ולתת עצות ייעול מתוך רצון טוב.
התורה אומרת לנו שכלפי העמלקים יש לנהוג באפס סובלנות, ואילו את יחסו של יתרו היא מציגה כסמל ליחסים הרצויים בין ישראל לעמים, ואף כמטרת יציאת מצרים: הכרת העולם כולו בברית שכרת השם עם עמו.
השוקדים על מינוף הקשרים עם נוצרים אוהבי ישראל בעולם מכירים את שמו של פנס כבר שנים רבות. לפני חמש שנים, כשעוד היה חבר בית הנבחרים של הקונגרס האמריקני ובטרם התמנה למושל מדינת אינדיאנה ולסגן הנשיא, שימש פנס אחד מיושבי הראש של שדולת חברי הקונגרס למען ישראל. מי שגייס אותו לתפקיד היה אחד ממובילי המגמה הגדולים, הלא הוא השר לשעבר הרב בני אלון ז"ל.
אלון המנוח היה בעל חזון, והוא ניחן בהבנה נדירה לאופן שבו מדינת ישראל יכולה וצריכה להסתייע בידידיה בחו"ל. כשכיהן כשר התיירות, בתקופת הפיגועים הקשה של האינתיפאדה השנייה, השכיל לפנות לנוצרים האוונגליסטים שבזכות מסירותם לארץ הקודש ולתנ"ך הפכו לאוכלוסייה הכמעט יחידה שהמשיכה להגיע לארץ, למרות המצב הקשה. הם היו חבל הצלה קריטי לענף התיירות של מדינת ישראל, בזכות המדיניות שהוביל אלון.
מתוך ההבנה שאפשר לסייע לישראל באמצעות תומכיה החזקים והמשפיעים, הקים אלון בשנת 2008 את ה־IAF, מוסד בעלי הברית של ישראל. דרכו הוא פנה לחברי פרלמנט ומנהיגים רוחניים נוצרים ברחבי העולם, ודרבן אותם להתארגנות משותפת ופעילות יעילה למען ישראל.
אלון היה גם מראשוני המחנה הלאומי שהשכילו לצאת למסע שכנוע בקרב ידידינו בעולם, ולומר להם שיש חלופה לתוכנית "שתי המדינות", הכוללת ריבונות של ישראל בכל יהודה ושומרון. היום כמעט כל המחנה הלאומי מדבר על כך.
הרב אלון אמנם לא ישב איתנו במליאה, אך עבודתו נושאת פרי. ידידו פנס, שהיה שותף להובלת המסרים שלו בדיפלומטיה האמריקנית, מרעיף על עם ישראל חום, אהבה וידידות אמיצה. ומה שמענו מפי סגן הנשיא? ארה"ב בחרה בעובדות על פני בדיות, ועובדות הן גם עובדות מדיניות בנות זמננו, אך לא פחות מכך התגשמות נבואת הנביאים. פנס שלח ליחזקאל עדכון שהעצמות כבר אינן יבשות, ולירמיה – שירושלים כבר אינה אלמנה יושבת בדד.
העובדות הן שא־לוהי אברהם הגשים את הבטחתו שבני בניו יהיו ככוכבי השמים שאי אפשר לסופרם. העם היהודי מגשים את ההבטחה "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה". סגן הנשיא לא התבייש לומר שאומות העולם מעריצות את השאיפה לחזור לארץ אבותינו אחרי אלפי שנות רדיפות ופוגרומים.
כמי שחי באופן קיומי ממש את התנ"ך, ברור לפנס שהקשר בן 3,000 השנה בין היהודים ובין העיר הזאת אינו ניתן לפרימה. ברור מאליו שירושלים, שמשמעות שמה שלום, היא בירת ישראל, ושההכרה בכך היא הבסיס לשלום.
באולם שאגאל בכנסת עומדות זו לצד זו מגילת העצמאות ואמנת ירושלים, הצהרת אמונים של מדינת ישראל לעיר ירושלים, שנחתמה במשכן הנשיא ביום ירושלים תשנ"ב, במלאת 25 שנה לאיחוד העיר. את האמנה חיבר השופט פרופ' מנחם אלון, אביו של הרב בני אלון. בסיסה הוא ההכרה בכך שירושלים היא בירת העם היהודי במובן של דברי הנביאים "ונהרו אליו כל הגויים".
בשנה וחצי האחרונות פגשתי עשרות אלפי מאמיני תנ"ך בעולם. אלפים מהם בחרו לצרף את חתימתם לאמנה הזאת. דברי הנביאים מתממשים לנגד עינינו.
