הקבינט אישר השבוע בניית אלפי יחידות דיור בשטחי סי. ההתנגדות הנחרצת הגיעה משני כיוונים. המתנחלים זעמו על הכוונה להעניק 715 יח"ד לפלסטינים. הפלסטינים כעסו על 6,000 יח"ד שהממשלה תבנה למתנחלים בשטחים שלדעתם שייכים להם. הדיונים וההחלטה המפתיעים בקבינט קשורים כנראה לתוכנית השלום של הנשיא טראמפ ולביקור של קושנר באזור. האמריקנים רוצים לראות גם בנייה פלסטינית, שתלבין קצת את דיל המאה הפרו־ישראלי.
ראשי המועצות ביהודה ושומרון לא מבינים איך אפשר להוסיף אלפי יחידות דיור לפלסטינים, וכך "לבנות מדינת טרור בתוך הארץ". הטענה היא נגד בנייה בלתי חוקית שקיימת בלאו הכי ועל השתלטות של הפלסטינים על שטחי מדינה. אברהם בנימין מתנועת 'רגבים' מתאר תמונה קשה מבחינתו של פלסטינים שמשתלטים על השטח. הוא מדבר על 30 אלף מבנים לא חוקיים בשטח סי, בתכנון פלסטיני, פלוס 200 אלף דונם שהרשות הפלסטינית סיפחה אליה, והם נועדו ליצור רצף טריטוריאלי.
מטרת 'רגבים' הוא למנוע את הרצף הזה. אלפי יח"ד שאושרו לישראלים נועדו לכך. בנימין קצת מסתייג. הוא טוען שצריך תחילה לשלוט על השטח, לבלום את הבנייה הפלסטינית ואת הזליגה לשטחי סי, לפני שמאשרים בנייה ישראלית מואצת. להראות מי כאן בעל הבית.
בכל מקרה, השורה התחתונה היא ערבוב אוכלוסיות. בכל מקום, לאורכם ולרוחבם של שטחי יו"ש. המתנחלים לא מבינים דבר פשוט: הערבוב הזה לא מעודד את הבנייה של מדינת טרור פלסטינית בתוך הארץ. המצב הזה מייתר את הטרור. לפלסטינים אין שום סיבה לנקוט דרכי אלימות אם הארץ נופלת לידיהם כפרי בשל גם ככה. זו בדיוק הסיבה לדעתי שאין כמעט טרור מתאבדים רצחני בירושלים בשנים האחרונות. שום פלסטיני לא התאהב בנו פתאום. החבורה הפראית שהתנפלה על השייח' הסעודי מוחמד סעוד שעלה להר הבית, ירקה בפניו והשפילה אותו, מייצגת היטב את רוב תושבי העיר הערבים. הם לא מוכנים לקבל שייח' ובלוגר שתומך בישראל שנלחמת בהם ומדכאת אותם כמעט מאה שנה. זו התפיסה הפלסטינית והיא לא תשתנה.
ירושלים היא עיר דו־לאומית מזמן, ועוד מעט תהיה שייכת ללאום אחד, לאו דווקא היהודי. לא צריך להניח שום מטען בבתי קפה, אלא רק לחכות בסבלנות ולהישען על הטיפשות הישראלית שמספחת לבירה שלה אלפי פלסטינים, גם אחרי שנפרדה מהם באמצעות גדר שנקראת משום מה גדר ההפרדה. כעת הולכים לשכפל את המצב הזה בכל יהודה ושומרון, שעליהם הימין שואף להחיל ריבונות. שטחי סי הם רק תחילת ההמשך, אחרי ירושלים. "לראשונה מדינת ישראל תממש את ריבונותה על השטח כולו ותיקח אחריות על הנעשה בו", כתב השר בצלאל סמוטריץ' בפייסבוק.
ראש ממשלת ישראל ביקר שלשום באפרת וחנך שם טיילת. אולי הוא גם העיף מבט מסביב וראה את השכונה הפלסטינית אל־חאדר נוגעת כבר בקצה הצפוני של אפרת. "אף יישוב ואף מתיישב לא ייעקר מאפרת, היישוב יתפתח וישגשג לנצח", הכריז נתניהו. ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה אמר יום קודם לכן, בכנס האינטרנציונל הסוציאליסטי ברמאללה, כי כבר היום הפלסטינים הם רוב בין הים לירדן, ואם ישראל תספח את השטח, היא תחדל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. על פי המציאות בשטח, שני ראשי הממשלה מכוונים לאותו מקום. הרי אין מי שיכול להעביר גבול בינלאומי בין אפרת ואל־חאדר שלא יפונו לעולם.
שטחי סי הצליחו במשימה שלהם מזמן. הם חודרים עמוק לתוך השטח הפלסטיני בכוונת מכוון ומונעים כל אפשרות להפרדה חיונית בין שני העמים. אלה הם הגושים המפורסמים, שאין היום שום אפשרות ואולי גם לא הייתה לפנות אותם לטובת הסכם מדיני שיציל את המדינה. גוש אריאל נמתח לאורך 21 קילומטר מגבול הקו הירוק, כך גם גוש קדומים, מעלה־אדומים ובנותיה וגוש עציון, שהוא היום על ראש שמחתנו. ועוד לא אמרנו מילה על בית־אל ועפרה, שילה ועלי, התנחלויות ומאחזים בשטח. החלטת הקבינט להוסיף עוד 6,000 יח"ד בשטחי סי ולהחיש את הריבונות הישראלית גם על הפלסטינים, נתפסת אולי כמו ניצחון גדול בעיניו של השר סמוטריץ', אבל הופכת אותנו למשפחה אחת גדולה ומסוכסכת לנצח נצחים, ישראלית ופלסטינית.
ירושלים היא עיר דו־לאומית מזמן, ועוד מעט תהיה שייכת ללאום אחד, לאו דווקא היהודי. לא צריך להניח שום מטען בבתי קפה, רק לחכות בסבלנות
סכנת החזון המתגשם
אין טעם לחזור שוב ושוב על ההשלכות של המציאות הריבונית בשטח. על הממשל הצבאי שנטיל על האוכלוסייה בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים, על האחריות לבריאות ולרווחה של מיליוני פלסטינים, על מלחמת האזרחים המתמדת שצפויה לנו במקרה של סיפוח מול אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות ותאבת נקם, על הלחץ הבינלאומי שיתבע את המעמד האזרחי של הפלסטינים. אבל אנחנו בדרך לשם. קראתי השבוע מאמר מרתק שכתב ד"ר ראיף זריק, משפטן וחוקר, מומחה לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת תל־אביב. זריק מניח בצדק כי הפרדיגמה של שתי המדינות וההפרדה בין העמים התפוררה מזמן, אחרי קריסת ועידת קמפ־דיוויד והצהרת ברק שאין פרטנר לשלום, השתלטות חמאס על הרצועה וחזרת נתניהו והימין לשלטון.
לפי זריק, הקו הירוק היטשטש, חזון ארץ ישראל השלמה של המתנחלים מתממש, ועכשיו הם עומדים בפני אתגר חדש ומסוכן. "הימין המתנחל צריך לתת מענה לערבוב האוכלוסיות המאיים על המדינה היהודית, ולכן עליו להציע תפיסת עולם פוזיטיבית לעתיד לבוא. גירוש הפלסטינים מהשטחים אינו אפשרות שאפשר להציע בפרהסיה, וגם להציע אזרחות מלאה אי אפשר. האופציה הראשונה נפסלת בגלל הגויים. האופציה השנייה – בגלל היהודים. נשארנו תקועים עם שתי קבוצות לאומיות במרחב אחד".
מציאות הזו, כותב זריק, כופה את הצורך להפרדה אחרת בין שתי האוכלוסיות המעורבבות. אם אין הפרדה טריטוריאלית שתפתור את הבעיה הדמוגרפית, קם פתרון אחר, הפרדה מעמדית. "נוצר צורך לבסס אפרטהייד מסוג חדש. חוק הלאום מגלם את גרעין הפתרון הזה". אגב, אפשר לזהות היטב את השיח הזה, המתייג את העליונות היהודית, בתוכנית המדינית האיומה שפרסם השר סמוטריץ' בספטמבר 2018. סמוטריץ' הציע בעצם אפרטהייד בתהליך הבא: ישראל תחיל ריבונות על השטח במהלך חד־צדדי. הפלסטינים ייאלצו לוותר על שאיפותיהם הלאומיות ויחיו במנהלות מוניציפליות מקומיות בלבד, שאותן ינהלו בעצמם.
וד"ר זריק מסכם: "ההפרדה החדשה המתפתחת בהשראת חוק הלאום היא ההתמודדות עם ההצלחה האדירה של פרויקט ההתנחלות. זו כבר אינה הפרדה בין 'כאן' ל'שם' אלא בין 'אנחנו' ובין 'הם', בין היהודים לפלסטינים, ללא קשר למקום מושבם. הפרדה כפויה כזו, מעצם הווייתה בתוך ישות מאוחדת, היא כירורגית, כלומר אלימה ודורסנית".
