כל חסיד שהגיע לראשונה לחצרו של רבי בונים מפשיסחא היה שומע מפיו את הסיפור החסידי הבא: יהודי אחד, אייזיק מקרקוב, חלם כמה פעמים חלום שבו הוא נוסע לפראג, ושם סמוך לארמון המלך מתחת לגשר הוא חופר בור ומוצא אוצר גדול. בוקר אחד קם היהודי ונסע לפראג, אך לדאבונו ראה כי חיילים שומרים את מתחם הארמון והגשר, וכי אין באפשרותו לחפור את הבור שיעשה אותו לגביר.
בצר לו שח לאחד החיילים את דבר החלום, ונענה בצחוק רועם: אם הייתי מאמין בחלומות, אמר החייל, מזמן הייתי נוסע לקרקוב, שהרי כבר כמה פעמים חלמתי כי מתחת לתנור והכיריים בביתו של יהודי ששמו אייזיק המתגורר בעיר טמון אוצר גדול. הבין אייזיק כי יד השם הייתה בדבר, חזר לביתו בקרקוב ומצא מתחת לתנורו מטמון זהב גדול. מטרת הסיפור בחצר בפשיסחא הייתה ברורה: הפתרון לבעיותיך נמצא קרוב אליך, אל תחפש אותו רחוק מדי ובטח אל תסמוך על הצדיק שיתיר את קשריך. סע הביתה.
בנימין נתניהו, לפי הדיווחים בשבועיים האחרונים, היה לאחרונה עסוק מאוד בפתרון הפלונטר בימין שמימין לליכוד. הוא התלבט אם עדיפות שתי מפלגות – האחת ליברלית והאחרת חרד"לית – או שמא דווקא מפלגה אחת מאוחדת. מפלגה ליברלית בסגנון הימין החדש הייתה יכולה לסחוף קולות מאנשי ימין חילונים שלא מעוניינים להצביע לליכוד, אבל באותה מידה המפלגה השנייה הייתה נקלעת לאזור המסוכן של אחוז החסימה. מפלגה אחת תפתור את בעיית אחוז החסימה והשלכת עשרות אלפי קולות לפח, אך מצד שני יכולה לגרום לאנשי ימין רך וחילונים להצביע לישראל ביתנו או אפילו לכחול לבן.
לאחר שהסוגיה הזאת הסתיימה בחתימת הסכם איחוד בין הימין החדש לאיחוד מפלגות הימין, התעוררה בסביבת ראש הממשלה דאגה חדשה – קולותיהם של בוחרי עוצמה יהודית, מפלגה שנכון לכתיבת שורות אלו מחוץ לרשימת הימין המאוחד בראשות איילת שקד. אנשי הליכוד יצאו מגדרם כדי לנסות לשכנע בצורך הדחוף לחבר את "עוצמה" לאיחוד, ואמרו במידה רבה של צדק שהמפלגה כבר הייתה חלק מהאיחוד והשארתה בחוץ תגרום בוודאות לשרפת המוני קולות שיצביעו למפלגה שהבטיחה לרוץ גם לבד, אולי גם עם "נעם" הקיקיונית.
גם את משה פייגלין ניסו נתניהו ואנשיו לחבר לשקד, אך הניסיונות פסקו לאחר שביום רביעי הגיש פייגלין את רשימתו לכנסת ובכך למעשה הודיע סופית על ריצה של "זהות" לבד, שוב, והפעם במתכונת חלשה יותר אלקטורלית, מסוכסכת יותר מבפנים וענייה יותר עקב החובות מהבחירות הקודמות. ניסים קורים בפוליטיקה, אבל כניסת זהות לכנסת נראית כמו נס אחד רחוק מדי. גם כאן, כמעט בוודאות, יישרפו קולות רבים וכמעט כולם מצד ימין של המפה.
אבל האמת היא שהניסיונות של נתניהו לאחד את הקרעים בליכוד, רחוק מביתו, דומים לאותו יהודי מקרקוב שנוסע לפראג. כמו שם גם כאן הוא לא ממש מצליח לפעול, עד שמישהו מגלה לו את הסוד: סע חזרה לבלפור, חביבי, האוצר נמצא אצלך.
לימין במדינת ישראל יש פוטנציאל של 68 מנדטים. לא יותר. אלה כוללים את הליכוד, המפלגות החרדיות, הימין שמימין לליכוד וישראל ביתנו. כן, אביגדור ליברמן הוא איש ימין. דעותיו בימין, מצביעיו אנשי ימין, הוא תמיד היה בימין. בלי אביגדור ליברמן – שלא יורד בסקרים מתחת לעשרה מנדטים – אין ממשלת ימין גם אם פייגלין ובן־גביר לא ישרפו שום קול. וגם אם איכשהו יצליחו שאר מפלגות הימין לגרד 61 מנדטים – איזו מין ממשלה זו תהיה? כשכל אחד מהשותפים יודע שאין לו תחליף בחוץ, אוי לממשלה הזאת ואבוי לראשה.
לפי חשיפה של אורלי גולדקלנג במקור ראשון לפני כחודש, בין נתניהו לליברמן היה סיכום על איחוד רשימות הליכוד וישראל ביתנו מיד אחרי הבחירות האחרונות. הסיכום הזה הופר בידי הליכוד. ליברמן זעם, והחליט לא לאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה. בליל פיזור הכנסת העביר נתניהו במחי משפט אחד את ליברמן והמנדטים שלו לשמאל. זו הבעיה של הימין בבחירות הללו: היחסים המקולקלים בין נתניהו לליברמן, לא שום דבר אחר. אם נתניהו רוצה להמשיך להיות ראש ממשלה, הוא צריך לעזוב את פראג ולחזור לקרקוב. שם, מתחת לתנור שלו, טמון האוצר.
אחרי בחירות 2015 הרעיף אביגדור ליברמן על נתניהו את שלל המחמאות הבאות: רמאי, שקרן, נוכל, מיסטר זיגזג. זמן לא רב אחר כך הצטרף ליברמן לממשלת נתניהו כשר הביטחון. לשניים, שיחסיהם הולכים יותר משלושים שנה אחורנית, יש מסורת פרטית ארוכה של עליות לשחקים ומורדות לתהומות, זוגיות פוליטית מורכבת ומרובת סתירות שקשה מאוד לפצח את סודה. אז עכשיו השניים עומדים זה נגד זה, ותהום מפרידה ביניהם. נו, הם כבר חצו יותר מתהום אחת ויצאו חבוקים לעבר השקיעה.
ליברמן הוא חלק מהימין גם אם נתניהו ימשיך להכריז שהוא איש שמאל. האיש היחיד שליברמן ובעיקר בוחריו יכולים לחיות איתו בשלום כיום הוא נתניהו, וממש לא משנה כמה ליברמן ינסה לפזול לעבר כחול לבן. זו האמת הצרופה, אלה העובדות היבשות. יתכבדו נא שני האישים ויפתרו בשבילם, בשביל הימין הישראלי ובשביל אזרחי המדינה את בעיית המשילות החמורה ששניהם אחראים לה באותה מידה. המפתח בידי השניים הללו בלבד, ולא בידי אף אחד אחר, לא בימין, לא במרכז ולא בשמאל. אין שום פתרון קסמים או נוסחה אחרת. נתניהו וליברמן – עושים שלום בטוח.
