הימין החדש איננו חשוד בדתיות אדוקה ובאמונה משיחית יוקדת. הכיפות של נפתלי בנט ומתן כהנא גם יחד אינן מגיעות למחצית מגודל הכיפה של הרב רפי. אבל האישה החילונית נתפסת בעיני חלק מהכותבים החשובים בעיתון 'מקור ראשון' ובאתר זה, כבת נאמנה של המהפכה האמונית. קראתי מה שנכתב כאן עליה לאחרונה וחשתי שאני נשאב אלפיים שנה אחורה.
הגליל זה עתה נכבש בידי אספסיאנוס, ויוחנן מגוש־חלב מגיע לירושלים ומסביר לכל הנבוכים ש"גם אם יצמיחו הרומאים כנפיים לא יצליחו לחצות את חומת ירושלים". יוחנן אינו מציע הסבר לקביעתו, אבל לאחר שבטל קורבן התמיד בי"ז בתמוז נחשף טפח מהשקפת עולמו. הפסקת פעילות המקדש הייתה רגע של משבר, שככל הנראה נוצל על ידי טיטוס להציע לנצורים להיכנע. תשובת יוחנן הייתה חד־משמעית. הרומאים לא יצליחו לכבוש את העיר "כי נחלת אלוקים היא העיר". יוחנן איננו נביא. הביטחון שלו נשען על אמונתו שהצליח לפענח את אופן פעולת האל בהיסטוריה. בנקודה הזו מתחילים להימתח קווים מקבילים בין קנאי ירושלים לנביאי הימין החדש.
גיטה חזני־מלכיאור הסבירה כאן באתר ("איילת שקד מבטאת את המהפכה האמונית") בעקבות מוטי קרפל שהציונות החילונית מיצתה את עצמה ואינה מסוגלת לפעול עוד. הנהגת הימין החדש לעומת זאת, לא רק שהיא בעלת יכולת לפעול אלא שהיא ניחנת ב"זיקה הדוקה לאמונה ביד ההשגחה המכוונת את הנסיבות ההיסטוריות". איני מוטרד מהשאלה מאין יודעים חזני־מלכיאור וקרפל על מטרתה של ההיסטוריה. הביטחון שלהם בידיעה הזאת מחזיר אותי ליוחנן מגוש־חלב וירושלים הנצורה.
יש דמיון רב בין יוחנן לשקד. שניהם לא גדלו בערוגות הדתיות־משיחיות ולא נולדו לתוך השפה הגאולית שיצרו חלקים מהעולם הדתי. יוחנן היה איש אמיד בגוש־חלב שבגליל, ומעולם לא נמנה עם חוגי הקנאים. כמותו גם איילת שקד מגיעה מבית זעיר־בורגני במרכז המפה הפוליטית. היא לא הגתה בכתבי הרב קוק והוריה לא העפילו לסבסטיה. הנסיבות הדרמטיות של המרד הביאו את יוחנן לאמץ את עמדת הקנאים – לא רק את עמדתם הפוליטית שקראה למרוד ברומא, אלא גם את אמונתם הדתית, שהם יודעים מה רצון האל.
כמי שעוסק שנים אחדות במחקר על המרד הגדול אני שותף להערכות של רוב החוקרים שהיה אפשר למנוע את החורבן. רבן יוחנן בן זכאי הבין זאת היטב. השאלה הפוליטית הייתה נגזרת של הפולמוס העיקרי בין ריב"ז למורדים בשאלה אם אנחנו אכן יודעים מהי התוכנית האלוקית. תומכי המרד טענו שהרומאים הם התגלמות ממלכת אשור, שניסתה להכניע את חזקיהו ונסוגה אחור באופן ניסי. התבוסות הראשונות של הרומאים מול היהודים, התאבדותו של נירון בשנת 68' ומלחמת האזרחים ברומא שפרצה בעקבותיה היו בעיניהם הוכחה שהאל פועל לפי התוכניות הללו. ריב"ז סבר אחרת. כשיצא אל אספסיאנוס אמר לו שהוא עתיד להיות מלך ולהחריב את המקדש מפני שנאמר בישעיהו "והלבנון באדיר יפול". איני חושב שריב"ז התיימר לטעון שהוא יודע מה הפירוש האקטואלי לדברי ישעיהו, אלא רצה להראות למורדים שאת הכתובים אפשר לדרוש לכל כיוון. השאלה הפוליטית קשורה בנתוני המציאות ולא יכולה להתבסס על האמונה בהשגחה המכוונת את ההיסטוריה.
בימינו אלה, התחושה ש"ההיסטוריה לצידנו" הולכת וגואה בימין. מדונלד טראמפ, דרך ויקטור אורבן ועד בוריס ג'ונסון, עולה הרושם שהאל סובב את מהלכי הפוליטיקה העולמית כדי שכעת תבוא שקד ותנהיג מדיניות ימין. לכאורה מה יכול להיות ברור יותר מכך שנשיא ארה"ב מעביר את שגרירותו לירושלים?
איני יכול לא לנסות לשחזר את תחושות היהודים בארץ לאחר ששמעו על מות נירון. הם הרגישו שהאל עצמו מתערב לטובתם ומסיט את מהלכה של האימפריה הרומית רק כדי לקומם את העצמאות היהודית. האם היה אפשר להתווכח איתם אז ולהראות להם שהחורבן מעבר לפינה? שנה וחצי אחר כך התחיל המצור, אך ביטחון המורדים לא פחת.
איני מתיימר לדעת מה מהלכה של ההיסטוריה. אך הכרת העבר מאפשרת לנו להציב כמה תמרורי אזהרה, והחשוב שבהם הוא שכל מי שמתיימר לדעת מה כוונת האל ופועל לפי כך עלול להביא את החורבן הבא.
