בימי החקירות של סגן השר יעקב ליצמן במשרדי יחידת להב 433 בלוד, הוא התעמת עם אחד החוקרים. ליצמן נחשד כבר אז שסייע לבעלי מסעדת גולדיס הקרובה לביתו לקבל אישור תברואתי שלא כדין, אבל הוא הכחיש את הטענות נגדו. "אתה יודע מה?" הטיח ליצמן בחוקר המשטרתי ברגע של כעס. "כל עוד אני גר בדירה של 57 מ"ר ואתה גר ב־200 מ"ר, אני יותר ישר ממך. תאמין לי".
ליצמן גר עשרות שנים בדירת חדר וחצי ברחוב אבן האזל בירושלים. הוא מתעורר כל יום ב־3:15 לפנות בוקר, והולך ללמוד בבית המדרש של חסידות גור. אחר כך הוא טובל במקווה, מתפלל שחרית, וחוזר הביתה בשבע וחצי לארוחת בוקר עם אשתו, כאשר כולם רק יוצאים לעבודה. ליצמן בנסיבות הללו הוא לא הסטריאוטיפ של אהוד אולמרט, אריה דרעי, יאיר לוי, אברהם הירשזון או מורשעים אחרים, תאבי בצע ואוהבי החיים הטובים. כאלו שלקחו כספי שוחד כדי להיטיב עם עצמם ועם בני משפחותיהם.
סגן השר ליצמן לא חותך קופונים לעצמו. אין קנאי ממנו לחסידות גור ולאדמו"ר יעקב אריה אלתר, וגם לאינטרס החרדי. אבל הוא לא ייקח כסף כדי לשפץ ולהרחיב את ביתו בנוסח פוליטיקאים אחרים שסרחו. במהלך השנים שבהן הוא מכהן כשר הבריאות בפועל עשה ליצמן מאמצים גדולים להוכיח שהוא חורג מתחומי הקהילה החרדית והחסידות שלו, ודואג לכולם. ליצמן העביר החלטות שסייעו גם לאוכלוסיות אחרות. טיפולי שיניים לילדים, למשל, ועסק בנושאים שהעניקו לו פופולריות מפתיעה כמו הקנאביס והמלחמה במזון לא בריא של רשתות מקדונלד'ס.
השר החרדי כמעט הפך לקונצנזוס. החליפה החסידית, המבטא החצי־אמריקני שנותר בו מילדותו בברוקלין, והעברית המשובשת התקבלו בחביבות. ליצמן אהב את המעמד החדש שלו בציבור ואת תשומת הלב החילונית והתקשורתית, ואפילו טיפח אותה. בלשכה שלו התגאו בכך ש־70 אחוזים מהפונים אליהם אינם שייכים לקהילה החרדית, והוא משתדל להיענות לרבים. ליצמן נהנה גם לספר על הגיחות שלו לבתי חולים פסיכיאטריים ולחדרי מיון צפופים, ואיך ישב שם כאחד האדם, חיכה במשך שעות, רשם מסקנות והכניס את דף הנייר לכיס המקטורן.
הפרסומים האחרונים מטיחים את סגן השר לאחור. ליצמן מכחיש את כל החשדות נגדו, אבל תשתית הראיות שמצאה המשטרה מחזירה אותו לדמות העסקן הסקטוריאלי שממנו הוא כמעט השתחרר, הסיר מחיצות והצטייר כמו דמות אבהית וחביבה. וזה חבל. הפרשיות שבהן מדובר מגלמות את ניצול הכוח הממשלתי לטובת אישה פדופילית חרדית שאותה הציל מפני הסגרה לאוסטרליה, ולטובת מסעדה כשרה שהוצא נגדה צו סגירה על ידי מחלק המזון במשרד הבריאות.
לא ברור אם הממצאים החמורים של המשטרה יעלו לליצמן בסופו של דבר בכתב אישום ובהתפטרות מתפקידו כסגן שר. גורמים חרדים שמכירים את התיק מבטלים את סיפור המסעדה, אבל מודים כי ליצמן הכניס את עצמו לבעיה כאשר נפגש עם הפסיכיאטרים המחוזיים שהיו אמורים לבדוק את כשירותה הנפשית ולספק לבית המשפט חוות דעת על לייפר, שחשודה באוסטרליה בגין עבירות מין בקטינות.
געוואלד נגד חילונים
כך או כך, כל העסק הגיע לכותרות בימי בחירות, המחדדות עוד יותר את גבולות הגזרה, מחריפות את השיח ומחדירות אנרגיות למערכה. יאיר לפיד פרסם השבוע סרטון נוראי על החרדים, וזכה לביקורת עצומה בתוך כחול־לבן. לפיד קצת נרתע מהדברים, ולא הגיב על פרשות ליצמן הקשות. אבל במהלך המריבה על פסילת הפוסט שהתגלגלה לוועדת הבחירות, הזכירו לפיד וחבריו איך החרדים מצידם כינו אותו עמלק והיטלר.
לכולם ברור כי אין שום סיכוי לחיבור בין כחול־לבן עם יאיר לפיד – ובין החרדים. גנץ, לפיד וחבריהם יוצאים לכבוש את השלטון עם מינוס 30 מנדטים (חרדים וערבים) והסיכוי לכך נראה קלוש עד לא קיים. הקמפיין החרדי האמיתי יחל בא' אלול, 1 בספטמבר, אחרי סיום כל החופשות, והוא יהיה אש ולהבה נגד לפיד. כל ציוץ שמוגדר אנטישמי, רק מוסיף לו חומר בערה. במגזר החרדי יודעים היטב כי לפיד הוא סדין אדום, כמי שקיצץ בתקציבים לחרדים כששימש שר האוצר.
החרדים לא נגררים למאבק בהצהרות הפרובוקטיביות של ליברמן כדי לא להגביר את הפופולריות שלו. על לפיד, לעומת זאת, הם מסתערים בכל הזדמנות
ליצמן הודיע כי לא ישב לעולם בממשלה עם לפיד. אני מניח שלפיד מצידו היה רוצה שליצמן ישב בכלא, ולא בממשלה. יש לליצמן גם יריבים מרים בתוך חצר גור שהיו רוצים לראות אותו מאחורי סורג ובריח. בכל מקרה, אביגדור ליברמן זוכה אצל החרדים ליחס שונה. אם לפיד בעיניהם הוא אידיאולוג אנטי־חרדי, מועמד מוצהר ומסוכן לראשות הממשלה ברשימת כחול־לבן שמונה ברגע זה 35 מנדטים, ליברמן נתפס אחרת. החרדים מזהים בו אופורטוניסט, מי שמחזיק בפוזה משתנה בהתאם לצרכים הפוליטיים ולרוח השעה.
החרדים יודעים שליברמן היה החבר הטוב והשותף הנאמן שלהם בממשלה לאורך שנים, אף שהיום הוא יוצא בשצף קצף נגד הסכנה שבשלטון ההלכה. הם יודעים שהוא המליך יחד איתם את משה ליאון לראשות העיר ירושלים, ועכשיו הם מתחלקים בשלל העירוני המשותף. הם גם מודים כי ליברמן לא ממש ניהל מאבקים אנטי־חרדיים ולא בדיוק הצליח ביוזמות שנקט. אפילו את חוק הגיוס המינורי הוא לא העביר.
ברגע זה החרדים לא נגררים למאבק בהצהרות הפרובוקטיביות של ליברמן. הם לא רוצים לתקוף אותו בחזרה, ולהגביר את הפופולריות שלו בקרב הציבור שלו. על לפיד הם מסתערים בכל הזדמנות, ורק מחכים למוצא פיו כדי להדליק את הרחובות בירושלים ובבני־ברק. אין ליטאי או חסיד אחד שלא יצביע ליהדות התורה בגלל המלצות המשטרה נגד ליצמן. יש אולי מנדט נוסף שאפשר לגרד בעקבות קמפיין הגעוואלד הזה נגד האיום החילוני.
הסיפור הפלילי של סגן השר ליצמן מחזק כמובן מאוד את הקשר בין נתניהו ויהדות התורה. ליצמן ושמונת המנדטים שלו מתייצבים מאחורי ראש הממשלה והתוכניות שלו להעביר את חוק החסינות, לחוקק את פסקת ההתגברות ולפורר את מערכות החוק והמשפט. נגד נתניהו יש כבר כתב חשדות בשלושה תיקים של עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. עכשיו גם ליצמן התקדם שלב, ועומד לפני החלטת היועץ המשפטי לממשלה.
"אחרי שלוש שעות כאן עם השאלות שלכם אני מתחיל להבין את בנימין נתניהו", זרק ליצמן לעבר החוקרים במשרדי להב 433 בפברואר האחרון. האינטרסים הפוליטיים זהים. היום גם הסנטימנט משותף. 
