בשבוע שעבר כתבתי על הצד האפל של "ערכי המשפחה". אין ספק שמשפחתיות וקהילתיות מגדילות את קומת האדם. הן נוטעות אותו בהקשר אורכי ורוחבי, מחברות אותו אל מורשת העבר ומרחיבות את הפרספקטיבה שלו בהווה. מרכז הכובד של האדם הקהילתי משתחרר מהשעבוד לאינטרסים פרטיים ומיידיים, והוא מועד פחות לנרקיסיזם ואגוצנטריות. אלא שבצד השני אורבות גם סכנות: עיוורון מוסרי ורמיסת ערכים חברתיים בסיסיים של חוק ומשפט. סיפורו של סגן השר ליצמן הוא המחשה מאלפת לתופעה הזו.
"אני לא מכיר את מלכה לייפר ולא רוצה להתייחס לחקירה. אני מכחיש בתוקף רב את כל מה שאתם אומרים", כך הגיב סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לשאלת עיתונאית 'ידיעות אחרונות', כמה ימים לפני שפורסמה המלצת המשטרה בעניינו.
המשטרה חקרה שני אירועים. הראשון היה ניסיונו של סגן השר להשפיע באופן פסול על חוות דעתם של כמה פסיכיאטרים של משרד הבריאות, שמונו על ידי בית המשפט לקבוע את כשירותה הנפשית של מלכה לייפר, וזאת בעיצומו של תהליך הסגרה תלוי ועומד לאוסטרליה בגין חשדות לעבירות חמורות. האירוע השני שנחקר עסק בהתערבות פסולה לכאורה של סגן השר, בניסיון להשפיע על הדרגים המקצועיים במשרדו לטובת מסעדה חרדית שבעליה מקורב אליו. זאת כדי למנוע את הליכי סגירתה בשל ממצאי תברואה חמורים שנתגלו בה, והביאו לתחלואה של סועדים שביקרו במקום.
לייפר, כזכור, היא ישראלית שירדה לאוסטרליה וניהלה במלבורן בית ספר חרדי לבנות. בשנת 2008 נחשדה בביצוע עבירות מין בתלמידות ונמלטה לישראל, ובשנת 2014 הגישו שלטונות היבשת הדרומית בקשת הסגרה. מאז מנהלים בני משפחתה ואנשי החצרות החסידיות שאליהן היא מקורבת תמרוני הגנה ומתקפה נרחבים בניסיון למנוע בכל מחיר את הסגרתה. האסטרטגיה שלהם היא להציג את לייפר כבלתי כשירה נפשית לעמוד לדין. לשם כך הם פנו לפסיכיאטרים רבים והציעו להם סכומים גבוהים כדי שיכתבו חוות דעת. חשוב לציין שהמשפחה לא ביקשה במפורש תוצאה מסוימת, אבל הציפייה הייתה ברורה.
חקירתו של ליצמן החלה לאחר שהפסיכיאטר המחוזי של ירושלים, ד"ר יעקב צ'רנס, שינה את חוות דעתו וקבע שלייפר אינה כשירה לדין. המשטרה פתחה בחקירה והסיקה שליצמן היה מעורב לכאורה בניסיונות השפעה פסולים עליו ועל פסיכיאטרים נוספים שעסקו בתיק.
מי שמנהלים את המערכה המשפטית והציבורית נגד לייפר הם שני ארגונים למאבק בפגיעות מיניות שהקימו צעירים שגדלו במגזר החרדי: ארגון JCW האמריקני, ומקבילו הישראלי 'לא תשתוק'. הארגונים הללו אספו כמיליון דולר בקמפיין שהובילו, והם מנהלים מאבק ממוקד ואפקטיבי בממסד החרדי בסוגיה הזו.
JCW הגישו למשטרה חומרים שמהם עולה לכאורה כי לייפר רק התחזתה לחולת נפש. חוות דעת חדשה של הפסיכיאטר דניאל ארגו ושל סגן מנהל בית החולים איתנים איגור ברש, קבעה שהתנהלותה של לייפר בויימה עד לפרטי פרטים. "בכל הצמתים של ההליך המשפטי, הנבדקת הגיבה לאיום ההסגרה בתמונה קלינית מוקצנת שכללה מרכיבי התחזות", קבעו הרופאים. "בין התקופות הללו ניהלה אורח חיים רגיל ותפקדה בצורה תקינה. מהלך זה שומט את הקרקע מתחת לטענה שמדובר במחלת נפש ממושכת. הנבדקת מבינה את משמעות ההליך המשפטי ומפחדת מההשלכות ומהעונש הצפוי לה. זו הסיבה שהיא מגיבה לסיטואציה משפטית בהקצנה ובהצגת סימני מחלת נפש קשה, תוך הבנה שרק קיום של מחלה כזו יכולה לחלצה מאימת הדין".
המקורבת מסויגת
המפגש שלי עם המנגנון שפועל סביב לייפר היה אחרי פסח. קיבלתי זימון לפגישה בירושלים, ובה נכחו מנכ"ל של עמותה גדולה מאוד המקורב לאדמו"ר מפורסם, קרוב משפחה של לייפר, ועסקן מוכר ששימש כמתווך. הם טענו שהמתלוננות נגדה גדלו במשפחה הרוסה, שהן אינן דתיות, שהן סובלות ממצוקות נפשיות, ושתלונתן נובעת מנקמנות ושטיפת מוח. החבורה הציעה לממן בעבורי נסיעה לאוסטרליה למטרת כתבת תחקיר ש"תחשוף את האמת".
הבהרתי להם שכתבת תחקיר שממומנת על ידי בעל עניין איננה כתבת תחקיר אלא כתבת יח"צ. רוב כתבות התחקיר מתחילות אמנם מפנייה של גורם שנפגע ממושא התחקיר, אבל עיתונאי התחקירים חייב לפעול באופן בלתי תלוי, להצליב ולבדוק את כל העדויות שהוא שומע. לא פעם הקערה מתהפכת על פיה והממצאים שמתגלים בתחקיר חושפים היבטים שהפונה היה מעוניין להסתיר. כשבני שיחי הבינו את העניין, הם שאלו אם אהיה מוכן לצאת לתחקיר עצמאי, אך לגנוז את הכתבה במקרה שהממצאים שלי לא יתאימו לציפיות שלהם…
עד כאן ההפתעה לא גדולה. אנשים מנסים לקדם את האינטרסים שלהם באמצעות חשיפה ציבורית וזה טבעי. הצעתי להם לארגן לי פגישה עם לייפר בכלא, פגישה שבה יהיה לנו מספיק זמן לדבר על הכול ובאמצעותה אוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי מהגרסה שלה. מבחינתי הפגישה יכלה להיות לרקע בלבד ומוגנת בחיסיון עיתונאי, עם מטרה ממוקדת: לשכנע אותי שיש מה לבדוק בסיפור הזה. קרוב המשפחה חשב כמה רגעים ואז אמר: זה לא אפשרי, היא לא מגיבה טוב כשמדברים איתה על הנושא הזה. היא לא מדברת עם אף אחד. הוא כמובן לא סיפר מה שהמשטרה תגלה מאוחר יותר – שמדובר במשחק, ושאין לה בעיה לתקשר בחופשיות אם היא רק רוצה.
דרכינו נפרדו. לאחר כמה שבועות פנה אליי העסקן והציע לי להיפגש בתל־אביב עם אחת הרבניות החשובות במגזר החרדי היום, אישה כבת 70 הנהנית מהשפעה רחבה ביותר. לדבריו היא שוחחה עם לייפר כמה וכמה פעמים, ויש לה תובנות באשר לאירועים האמורים. ביקשתי שהפגישה לא תיערך בבני־ברק, והוסכם שהיא תיעשה בלובי של מלון תל־אביבי. הגעתי בשעה היעודה, המתנתי והמתנתי, ובשלב מסוים התקשרתי לעסקן המתווך. הוא התנצל והודיע לי שהפגישה בוטלה בדקה התשעים.
למה? שאלתי, והוא ענה בגילוי לב: הרבנית איננה משוכנעת שלייפר לא ביצעה את המיוחס לה. הסיבה שהיא פועלת לטובתה היא כדי למנוע את הסגרתה לשלטונות הגויים בחוץ לארץ, והיא פועלת בשם ערך 'פדיון שבויים'. העסקנים הבכירים שעוסקים בפרשת לייפר החליטו ברגע האחרון למנוע ממנה לפגוש אותי, כדי למנוע תוצאות הפוכות מהמקווה.
בלבול יסודי
איש מאיתנו אינו יודע מה עשתה או לא עשתה לייפר. כמו כל חשוד, עומדת לה חזקת החפות עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינה. מליצמן אין לי ציפיות, הוא נהג כפי שעסקנים חרדים מתוכנתים לפעול, אבל הציוץ שפרסם בצלאל סמוטריץ' השבוע מטריד מאוד. "אני לא מכיר את חומר החקירה בעניינו של ליצמן. אני כן מכיר אותו ואת הלשכה המסורה שלו שנותנת יחס אישי ומענה מדהים לכל פונה ללא הבדל דת גזע או מין", כתב שר התחבורה. "מהודעת המשטרה נראה שמדובר בעוד ניסיון לשלול סמכויות פעולה מנבחרי הציבור ולהעביר אותן לפקידים ולעשות דה־לגיטימציה להתערבות נבחרי הציבור".
אין דבר מסוכן יותר מהגישה הזו. הימין נלחם שנים ארוכות על חיזוק המשילות, ועל יצירת מצב שבו הצבעת הבוחר בקלפי תיתרגם למדיניות ממשלתית שאיננה נחסמת על ימין ועל שמאל בידי יועצים משפטיים. בין זה ובין אישור גורף לכיסוי על פשעים ופושעים בחסות מיניסטריאלית פעורה תהום מסוכנת. סמוטריץ' הוא פוליטיקאי מוכשר ואני מקווה שהוא יעשה חיל בתפקידיו הציבוריים, אבל הציוץ הזה משקף בלבול יסודי שאסור לשתוק עליו. 
