"בשנים האחרונות רכשה משטרת ישראל מצלמות מהירות, והציבה אותם בכבישים הסמוכים ליישובים ערביים, במטרה 'לשמור על הבטיחות בדרכים'. אף ש'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו' קובע שלכל אדם מגיעה תנועה חופשית בלי שיבלשו אחריו, ואף שהיה ברור שמדובר בפעולה שנועדה להפחיד את ציבור הנהגים הערבים ולהרתיע אותם ממימוש זכות חופש התנועה, בית המשפט שטיפל בתלונות על המצלמות האלה הרשה להשתמש בהן כראיה קבילה במקרים של 'חשש לפגיעה מהותית בחוקי התנועה או בסיכון ממשי של העוברים והשבים'. בתגובתו הרפה העניק בית המשפט הכשר לפעולה אנטי־דמוקרטית שמכפישה ציבור שלם וכל כוונתה להוריד את אחוזי הנהגים והנוסעים האזרחים הערבים".
כך נפתח לפני כשבוע מאמר מערכת בעיתון הארץ. בשינויים קלים. לא דובר בו על מצלמות מהירות שהותקנו סמוך ליישובים ערביים, אלא על מצלמות שנועדו לשמור על טוהר הבחירות, ששימשו בבחירות הכלליות בקלפיות ביישובי המגזר.
זיופים בבחירות דמוקרטיות הן פיגוע המוני בלב המדינה. לא פחות. קשה לחשוב על פעולה יותר אנטי־דמוקרטית ומסוכנת מזיוף ההצבעה, החותר תחת אושיותיה הבסיסיות של דמוקרטיה מתפקדת. בשיטה שלנו לכל אדם יש קול אחד, וקבוצה גדולה של אנשים יכולה להחליף את השלטון; היא אולי נראית לנו מובנת מאליה, עד כדי כך שאנו מרשים לעצמנו להקל ראש בתופעה חמורה שמערערת את הבסיס שהמדינה מתקיימת עליו. למרבה האבסורד, דווקא בקרב מצביעים ערבים במדינת ישראל – שיכולים להבין בשפתם וממקור ראשון מה מתרחש במדינות הסובבות אותנו, דיקטטורות אכזריות או סתם מדינות מלוכניות שלאזרחיהן אין כל השפעה על השלטון – דווקא בקרבם היקפי הזיופים מעוררי פלצות, לפחות לפי עדויות מצטברות.
ביום שישי שעבר פרסם קלמן ליבסקינד במעריב מקצת מ־407 תלונות לזיופים שהגישו חברי ועדות קלפי ששימשו בתפקידם בקלפיות במגזר הערבי. גם אם נניח הנחה מקלה ביותר שמחצית מהתלונות הן תלונות שווא או שהן עוסקות בפגמים של מה בכך, הרי שכל תלונת אמת בודדת יכולה להסתכם בשיבוש רצונם של מאות בוחרים. אין לי מושג אם זו תעשייה מאורגנת או שאלו יוזמות מקומיות – אף שקריאת העדויות מרמזת על קווי דמיון בין ההתרחשויות בקלפיות – אבל זה בכלל לא משנה. טוהר הבחירות הוא יסוד קריטי לקיומה של המדינה הזו. וכן, מצלמות שמתעדות את המתרחש בוועדות הקלפי הן כלי שלא רק אפשר להשתמש בו, אלא חובה.
תגידו: 'אבל מה ההשוואה בין מצלמות מהירות למצלמות בקלפיות? הרי מצלמות מהירות מוצבות בכל כבישי הארץ, סמוך ליישובים ערביים ויהודים כאחד. מצלמות הקלפי, לעומת זאת, מתמקדות במגזר הערבי, מה שמוכיח את האפליה בין המגזרים'. יודעים מה, צודקים לגמרי. מצלמות צריכות להיות מוצבות בכל קלפי וקלפי במדינה, ובכל המגזרים – ביישובי יו"ש ובפריפריה. בקיבוצים דתיים ובמקביליהם מהשומר הצעיר. בעיר ובכפר. בבני־ברק ובחיפה. וכן, גם בכפר־קאסם ובכסרא־סמיע.
למי שלא זוכר, במועצה המקומית החביבה הזאת שבגליל העליון נעשה בבחירות האחרונות נס גדול, שאולי מחייב להציב במקום ציון ולהופכו למקום ראוי לעלייה לרגל: בקלפי מספר 2 ביישוב, התקבלו התוצאות העגולות הבאות: הליכוד 350 קולות, כחול לבן 100 קולות, ש"ס וישראל ביתנו 50 קולות כל אחת, הימין החדש 30 קולות ומרצ 20 קולות. ממש כפתור ופרח. העובדה שמאות התלונות על זיופים בבחירות – שמי יודע, אולי בסיכומו של דבר היו מביאים לעוד מנדט לימין וכל סאגת הבחירות החוזרות הייתה נחסכת מכולנו – טרם נחקרו כראוי, היא חרפה דמוקרטית בפני עצמה. והחרפה הזאת מתעצמת כאשר אנו נמצאים בסך הכול קצת יותר מחודש לפני בחירות נוספות. כל נורות האזהרה מהבהבות בעוז. הקלפים על השולחן, ואיש כמעט לא עושה דבר.
תמוהה העובדה שעיתון הארץ הופך לפתע פתאום למתעב טכנולוגיה ולמתנגד לתיעוד וחשיפת אמת פשוטה. יהיה מי שיגיד שייאושם הפוליטי של שופרי השמאל הביא אותם למסקנה שהדרך היחידה להפלת שלטון הימין עוברת באמצעות זיופים ושינוי דרמטי של רצון הבוחר, אבל אנחנו לא מאמינים בציניות פוליטית כזו. מי יודע מה הסיבה האמיתית, נסתרות דרכי השמאל. אבל מדוע ועדת הבחירות המרכזית, המשטרה ושאר הגופים האמונים על שלטון החוק גוררים רגליים? המצב בלתי נסבל, ועליו לעבור תיקון – ומהר.
הנה הנקודה החשובה: מי שתומך בדמוקרטיה אמיתית ובשיקוף רצון הבוחר באופן הבהיר ביותר חייב לתמוך בהצבתן של מצלמות בקלפיות. אם אתה מתחיל להסתייג, להביא טיעונים דמגוגיים מהגורן ומהיקב, ובעיקר לא מצליח להסביר מדוע יש כאן פגיעה בפרטיות כשברור לחלוטין שאין – אין סימן טוב מזה כדי לגלות שמשהו אחר עומד בבסיס התנגדותך. אינטרס פוליטי, לדוגמה.
הדברים ברורים מאליהם, אבל אם לא, הנה: לא מדובר במצלמות שמתעדות את הצבעתם של אנשים, או בולשות חלילה אחרי מצביעים, אפילו לא ברמז. המצלמות מוחזקות בידי חברי ועדת הקלפי, ומתעדות אך ורק את מה שקורה בין חבריה, במהלך יום הבחירות וכמובן בהליך הקריטי של ספירת הקולות. אין מעשה דמוקרטי יותר מתיעוד ההליך הזה.
אין דבר שירתיע זייפנים מקצועיים מלבצע את זממם בדמוקרטיה הישראלית יותר מחבר ועדה האוחז במצלמה. מי שמתנגד לתיעוד האמת, כנראה יש לו אינטרס, או משהו להסתיר. לא ברור איזו מהאפשרויות מקוממת או מכעיסה יותר.
