משהו מוזר קורה במערכת הבחירות הזאת. איש אינו מדבר על התוצאות, כולם עוסקים אך ורק ביום שאחרי התוצאות. אין מתח לקראת יום הבוחר.
תמונת הסקרים יציבה כבר ממועד א', ועוד מחודש פברואר: לגוש הימין יש יתרון, אך ממשלת ימין תוקם רק עם אביגדור ליברמן. לגוש המרכז־שמאל אין יכולת להרכיב ממשלה בלי הציונות הדתית או החרדים, ואלה מבהירים שוב ושוב שהם עם בנימין נתניהו. מה שהיה באפריל נראה עתה כמו החזרה הגנרלית לקראת ספטמבר. זו כנראה גם הסיבה לכך שמערכת הבחירות אינה מצליחה לרתק את הציבור הרחב. זה לא רק חום יולי־אוגוסט שמשבית כל קמפיין נורמלי, כשנותרו רק שישה שבועות לבחירות. יש מי שמכתיר את מה שקורה עכשיו בתואר המפוקפק "פייק בחירות". אין דרך אחרת להגדיר מצב שבו ציוץ של חבר הכנסת יאיר לפיד על נתניהו והמפלגות החרדיות מחולל סערה רבתי במשך יומיים תמימים. הציבור, בינתיים, מגלה אדישות.
כאמור, השאלות הגדולות נשאלות לא על 17 בספטמבר, אלא על ה־18 בו: האם יצליח ליברמן לכפות ממשלת אחדות? האם יהיו מי מהמרכז־שמאל שיערקו לממשלה בראשות נתניהו? האם יהיה מרד בליכוד, אם נתניהו ייכשל שוב במאמץ להרכיב ממשלה? וכיצד ינהג הנשיא?
רק על שאלה אחת יש כבר תשובה: לא יהיה סיבוב בחירות נוסף. לא מעט אישים במערכת הפוליטית, כולל בליכוד, לא ייתנו לתעלול הזה לחזור על עצמו.
שני תרחישים
מכיוון שהמערכת הפוליטית נערכת לאפשרות של כאוס פוליטי ביום שאחרי הבחירות ולאפשרות ששוב לא יוכלו חברי הכנסת להרכיב ממשלה, הנה שני תרחישים, דמיוניים לגמרי בשלב הזה, שמהם אפשר להסיק שכאוס אינו ברירת מחדל: האחד, כחול לבן והעבודה־גשר נותרים איתנים בדעתם ומסרבים, כפי שהתחייבו, להצטרף לממשלה בראשות נתניהו. כדי להגיע להסכמה עם ליברמן על הצטרפותו לממשלת ימין, נתניהו מציע לו את המלוכה עצמה – רוטציה בראשות הממשלה. זאת הצעה לאיש שיעמוד (לפי הסקרים) בראש סיעה של 10־12 חברי כנסת. לפי התרחיש הזה נתניהו יהיה זקוק כאוויר לנשימה לקואליציה שתצביע בעד מתן חסינות, ויהיה מוכן להתחלק לשם כך בתפקידו שלו. בתנאי כמובן שהוא יהיה הראשון. הסכמה כזו תאפשר לו לעצב קואליציה שתפעל בראש ובראשונה לתת לו חסינות מפני העמדה לדין.
התרחיש האחר: למרות ההצהרות, ההתחייבויות והמילים הגדולות, נתניהו מצליח לגייס חמישה חברי כנסת מהמחנה השני תמורת שלל תיקים ותפקידים, ואז מרכיב ממשלה. הוא היה קרוב לעשות זאת במשא ומתן האינטנסיבי שניהל עם אבי גבאי וטל רוסו. מה שהיה נכון לליל 28 במאי עשוי להיות נכון עוד יותר לאחד מלילות הסתיו של חודש אוקטובר. מי על הכוונת? עמיר פרץ, אורלי לוי־אבקסיס, בני גנץ, גבי אשכנזי או סתם 3־5 עריקים ממחנה המרכז־שמאל. למרכיב הממשלה יש נכסים רבים לחלק.
מילה של איווט
היחיד שמצליח עד עתה לקבוע סדר יום בבחירות שכפה נתניהו על המערכת הפוליטית הוא יו"ר ישראל ביתנו. השבוע הקפיצה מילה שלו את מפלס החשדנות בבלפור. בהופעה ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12 זרק ליברמן בנונשלנטיות את שמו של יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, כמי שיכול להרכיב ממשלה במקום נתניהו. אצל ליברמן אין פליטות פה, ואזכורו של אדלשטיין לא היה אפוא מקרי, וזכה לתילי תילים של ניתוחים והשערות.
ההשערה הראשונית אמרה שהעלאת שמו לא נועדה לסייע ליו"ר הכנסת, אלא ההפך. העובדה שיאיר נתניהו מיהר לצייץ בטוויטר שליברמן ואדלשטיין רקחו פוטש נגד אביו (והסיר את הציוץ כעבור שעה קלה) לימדה שבבלפור נדלקו כל האורות האדומים.
מה מידת הנזק שגרמה האמירה של ליברמן ליושב ראש הכנסת, והאם, כפי שעשה בעבר, יפעל עכשיו נתניהו לגמד את מי שמאיים עליו? רק לאחרונה היה אדלשטיין בין המברכים בחגיגת בר המצווה שנערכה לכהונת נתניהו, בשבוע שבו עקף את דוד בן־גוריון כמי שעמד בתקופה הארוכה ביותר בראשות הממשלה. אדלשטיין כבר עבר שני סבבי מתיחות עם נתניהו: כשהתפטר מתפקיד השר הממונה על רשות השידור, וסביב טקס הדלקת המשואות במלאת 70 שנה למדינה. לא בטוח שנתניהו ירצה לפתוח חזית מול אדלשטיין ולהדיח אותו מתפקידו, במקביל למערכה שפתח כבר לפני חודשים רבים מול חבר בכיר אחר בליכוד, גדעון סער.
סער הוא החשוד המיידי אצל ראש הממשלה ומקורביו. רק לפני שבועיים צייץ הבן יאיר את הציוץ המוזר שלפיו סער ואיילת שקד רוקמים, בתיווכה של יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, פוטש נגד אביו. פוטש היא מילה שחוזרת לא מעט אצל נתניהו הבן. גם הציוץ הזה הוסר כעבור זמן לא רב. בליכוד משוכנעים שיאיר התבקש למחוק את ציוציו. מי ביקש? את זאת רק מנחשים.
אז למה הזכיר ליברמן רק את שמו של יושב ראש הכנסת כמועמד להחליף את נתניהו, ולא נקב בשמות המועמדים האחרים בליכוד? שלל תיאוריות הוצעו השבוע – מהאפשרות שליברמן רצה לשחרר בלון ניסוי, כדי לראות איך יתקבל בליכוד מועמד ממוצא רוסי, ועד הטענה שרצה לצבור הון פוליטי בקרב מצביעיו; משהו בנוסח: אם חשבתם שאולי שתצביעו לנתניהו, אתם עשויים לקבל את אדלשטיין. במקרה כזה, עדיף כבר להצביע איווט.
יש כמובן אפשרות שליברמן סתם מתעלל בראש הממשלה, שכל אזכור של מועמד להחליפו מטלטל אותו, ומעלה את מפלס החשדנות והלחץ לשיאים חדשים. אף שבטווח הקצר ייתכן שליברמן גרם נזק ליושב ראש הכנסת, בטווח הארוך הפעולה יכולה להיות הפוכה: למצֵב את אדלשטיין כמועמד לראשות הממשלה. רק לפני שנה־שנתיים הוא הוזכר אך ורק כמועמד לנשיא, אך עתה הוא מוזכר בנשימה אחת עם גדעון סער ועם ישראל כץ כיורש אפשרי לנתניהו.
חותמים ובוכים
מדי בוקר בכירי הליכוד מתעוררים ותוהים אילו תעלול או גחמה צפויים להם היום. ביום ראשון הם התעוררו אל דרישת חתימה על מכתב נאמנות לראש הממשלה. מקורבו של נתניהו, ח"כ דוד ביטן, פצח במסע ההחתמה של השרים וחברי הכנסת פחות מיממה לאחר הופעתו של ליברמן ב"פגוש את העיתונות", שתוארה לעיל. מפלס החרדה עלה פלאים. לו היה ביטן מבקש מהח"כים לחתום על כך ביום הגשת הרשימות לוועדת הבחירות, ניחא. לו הייתה מגיע הבקשה כזו במועד אחר, היו הח"כים תוהים מה מסתתר מאחוריה. אבל סמיכות הזמנים לריאיון של יו"ר ישראל ביתנו הבהירה את התמונה.
בתוך שעתיים ליקט ביטן את חתימותיהם של כל ארבעים המועמדים הראשונים ברשימת הליכוד. אחרי שנענו וחתמו, מיהרו אחדים מהחותמים להסביר שלהתחייבות אין תוקף משפטי וגם לא תוקף פוליטי. אם יצליח ראש הממשלה להביא שלטון, בפעם החמישית מאז נבחר ליושב ראש הליכוד, יצטופפו השרים והח"כים מאחוריו, לפחות עד החלטת היועץ המשפטי לממשלה לאחר השימוע. אם שוב ייכשל נתניהו בהרכבת הממשלה, יהיו בליכוד מי שידרשו ממנו לפנות את מקומו. דרוש רק אחד שיעלה זאת פומבית, ואחריו יבואו אחרים.
דבר אחד התברר השבוע: שישה שבועות לפני הבחירות, נתניהו העסיק את צמרת מפלגתו בעיקר בעניינים הקשורים בו, ופחות בקמפיין מול היריבים הפוליטיים. ועם זאת, איתות פוליטי מפורש אחד היה השבוע מצד נתניהו לכל מי שמבקש להחליפו: אני כאן כדי להישאר, ואין לי שום תוכניות לוותר. או במסר לגנץ: כדאי לך לחבור אליי לאחדות, כי לא תהיה אפשרות פוליטית אחרת. ועדיין, יש בליכוד מי שמפנטז עליה.
מפלגה בסימן שאלה
החיכוכים בין בכירי כחול לבן תופסים כותרות בכל שבוע כמעט. עד כה נכשלה מפלגת האופוזיציה הראשית בניסיון לייצר סדר יום במערכת הבחירות, זולת השאלה "כן ביבי או לא ביבי", שמשרתת לפי שעה גם את ראש הממשלה. היא הצליחה לייצר סדר יום של התכתשויות פנימיות, שמגבירות את ההערכה שלאחר בחירות ספטמבר יתקשו מרכיביה להישאר בסיעה אחת.
השבוע שוב ח"כ לפיד עורר את חמתו של ח"כ בוגי יעלון, הפעם בציוץ על נתניהו והחרדים. הכותרת "זה כנראה נפלט לו" שניפק יעלון על לפיד, והתשובה של מקורבו של לפיד, עופר שלח, כי "צריך לשמור את הביקורת ואת חילוקי הדעות בחדר הסגור", הבהירה עד כמה לא רגועים העניינים בצמרת. זה עשוי להתפוצץ מיד לאחר הבחירות, אם תבוא הצעה מנתניהו להקים ממשלה משותפת, בראשותו.
