מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה החדש, הגיע כדי לעבוד. הוא עוד לא הספיק למלא חודש בתפקיד וכבר מתחיל לבצע שם מהפכות. זה התחיל עם הפסקת העסקתו של מי שאחראי על דו"חות השחיתות במשרד המבקר וכעת עובר לפיטורי כמה מוועדת החריגים במשרד ומינויים של אחרים.
על כל אלה רעש השיח הציבורי. סגירת אגף השחיתות במשרד המבקר, על פניו, יכול להצדיק את הדלקת הנורות האדומות בכל הקשור למוטיבציית המבקר להיכנס לעובי קורת חקירות שחיתות. האם זה פסול? לטעמי לא. חקירות מסוג אלה הם עבודת המשטרה אך כמה וכמה תיקים נולדו מעבודת המבקר. יש להמתין לדו"חות של אנגלמן. רק הם יוכיחו האם מדובר בצעד שיעיד על שיבה אל עבודת המבקר המסורתית, או מניעה מדו"חות נשכניים.
אנגלמן הזיז את הגבינה בוועדת החריגים. על פניו, שוב, אין בכך פסול. הוא סבר כי אנשי הוועדה לא פעלו במקצועיות ודרש לגוון אותם. הוא מינה שלושה אשר מזוהים כימנים אך הם גם אנשי במקצוע בכירים ומוכרים. מה שיוכיח האם מדובר במינויים טובים הם כמובן החלטות הוועדה החדשה. וצריך להגיד, ישנה נורה אדומה בכל הקשור לקשרים שבין המבקר אנגלמן לבנימין נתניהו והחשש כי זה תופר וועדה למידותיו אמנם קיצונית אך אינה מופרכת לגמרי.
מה שבעיקר חשוב הוא תכנית העבודה שבונה בימים אלה מבקר המדינה. אל אנגלמן ניגשים בזה אחר זה ראשי המחלקות עם תמונת מצב באשר לדו"חות שכבר נמצאים בהליך עבודה, כמו זה אשר ימתח ביקורת קשה על שר האוצר משה כחלון ומנכ"ל המשרד שי באבד. בנוסף יוצגו למבקר דו"חות חדשים שהם מבקשים לייצר. שם בין השאר נממד מבקר מדינה; אילו דו"חות הוא מתעדף, אילו שולל ואילו הוא ממנף. מי למוות ומי לחיה. אז יהיה ניתן למתוח ביקורת מקצועית על אנגלמן או לחילופין לשבחו. אם לסכם, הנורות האדמות אכן ראויות להידלק אך הן רחוקות מלהכריע. סוף השנה הראשונה של המבקר, היא גם יום הדין שלו.
