אנשים שהתחתנו בגיל מוקדם ומאושרים בזוגיות שלהם – הטור הזה אינו בשבילכם. מוזמנים לדלג. גם לכם, רווקים בגיל מתקדם שמחפשים אחר אהבה, אין לי כל כך מה להציע היום. מוזמנים להריץ הלאה באתר לטור של אגמון. זה לא הולך להיות טור קונצנזואלי, ועל כך מראש סליחתי.
שני מקרים התגלגלו לפתחי. שתי נשים, שני סיפורים. הראשון הוא אמא שפנתה אליי בפייסבוק ושאלה אם אני מכירה בחור שאפשר לסדר לבתה. אני שדכנית גרועה, יש לציין, עם סטטיסטיקה מביכה של אפס אחוזי הצלחה. אבל מתוך נחמדות, ואולי גם קצת סקרנות, שאלתי בת כמה הבחורה. "19", ענתה האמא.
19. חבל שלא היה שם מישהו כדי להחזיק לי את הלסת. כששאלתי אם זה לא נראה לה מעט מוקדם, ענתה: "אני מעדיפה ככה, ולא למצוא אותה בגיל 35 מסתובבת בביצה עם פשטידות".
יומיים אחר כך נתקלתי בחברה מהעבר. הכרתי אותה בכיסוי ראש, והנה היא בלעדיו. "את חייבת לדבר על החתונות המוקדמות האלה", היא אמרה, "על מכבש הלחצים המגזרי שגורם לנו להאמין שבגיל 19, גג 21, כולנו כבר בשלות לצאת ולהכיר". היא התגרשה לא מזמן. ארבעה ילדים. הסדרי ראייה. דאגות כלכליות והרבה כאב בלב. והיא לא היחידה. איכשהו בתקופה האחרונה אני מרגישה שהגענו לגיל שבו בתים מתחילים להתפרק. איש־איש מסיבותיו, אבל יותר מפעם אחת שמעתי את המילים הבאות: "הייתי צעיר, התחתנתי כי כולם התחתנו. אבל אחרי עשר שנים אתה מבין שמה שרצית והיה נכון לך בגיל 20 לא בהכרח נכון בגיל 30".
בכל שנה בתקופה הזו מתכנסים מעגלי רבנים ומחנכים ודנים בשאלת הרווקות המאוחרת. זה דיון חשוב, אני לרגע לא מזלזלת בחשיבותו, אבל מעניין אותי אם אי פעם התכנס פורום שדן באותו כובד ראש בשאלה מה עושים עם נישואי הבוסר האלה ואיך מונעים את המכה האיומה של צעירים שנישאים מוקדם ומפרקים בתים כמה שנים אחר כך.
60 אחוז מבני הציונות הדתית יינשאו בגיל 18־24, כך מגלה סקר הגל החדש למקור ראשון משנת 2017. האם כולם בשלים להינשא בגיל הזה? מבחן סטטיסטי שערך אריאל פינקלשטיין עבור 'נאמני תורה ועבודה' העלה כי שיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי דתי בתוך עשור מהנישואין גבוה יותר בנישואין מוקדמים (גיל 18־19), וגם שיעור הגירושין בנישואין מאוחרים (29 ואילך) נמצא בעלייה מתמדת. תומכי הנישואין המוקדמים יטענו שאם בלאו הכי אין מתכון אחד להצלחה, עדיף להינשא מוקדם ו"להתבגר ביחד" מאשר להיגרר לתוך רווקות מאוחרת.
אבל הנתונים חמקמקים, ולעולם יהיה חסר בהם מרכיב מהותי – מי נשוי באושר ומי לא. כי מי סופר את נישואי הבוסר שלא צלחו, אך ממשיכים להתקיים באומללותם? מי נותן את דעתו לחלומות שנגנזים ולתחושות ההחמצה שישובו ויעלו? מי ער לצורכי ההורים הצעירים האלה, שבבת אחת ויתרו על תקופת הרווקות שלהם, והחליפו אותה באחריות על חמישה ילדים בקצב של ילד לשנתיים?
הנה המציאות, והגיע הזמן להכיר בה: רוב הצעירים הדתיים מקבלים את ההחלטה הכי חשובה על עתידם בגיל שבו האישיות שלהם בקושי מעוצבת. בתקופה שבה, תסלחו לי על הניסוח הבוטה, אין להם מושג מהחיים. לחלקם זה מצליח, אחרים יתגרשו בהמשך או יישארו יחד בסבלם רק בשביל הילדים. ועוד לא התחלנו לדבר על אחד הקטליזטורים המרכזיים, שגורר צעירים רבים לחתונות לא בשלות. הנה תשובה שנתן רב מהציונות הדתית לנערה בת 16 שנפרדה מחברה בן ה־17 מסיבות הלכתיות: "אם אתם באמת רציניים תקבלו כעת את ההחלטה: א. להפסיק כל קשר לחלוטין למשך שנתיים. ב. להחליט שבעוד שנתיים תתחתנו ותהיו בקשר של עשרות שנים".
חכו שנתיים, זה כל מה שצריך. שוב סליחה על הבוטות, אבל אקח את הסיכון ואומר זאת: בחור בן 19 בשל להתחתן בערך כמו שבתי בת הארבע בשלה לנהוג על סמיטריילר. מאחורי הבשלות הפתאומית מסתתר לפעמים נער בריא עם הורמונים שמוצא את עצמו כפוף למחויבות הלכתית בזמן שכל העולם המערבי קורץ אליו, כולל הבחורה החמודה מבני עקיבא, והאפשרויות שעומדות בפניו מסתכמות באחת – להתחתן. מתי מעט באמת בשלים לחתונה בגיל כזה.
ומישהו צריך לתפוס את הצעירים האלה, רגע לפני שהם מקבלים את אחת ההחלטות הגדולות בחייהם, ולומר להם שחתונה היא לא משחק ילדים. שקושי בשמירת נגיעה הוא לא סיבה להינשא. שהעובדה שאבא ואמא התחתנו בגיל מוקדם והצליח להם לא אומרת שזה המתכון הנכון גם להם. מישהו צריך להראות להם לא רק סיפורי הצלחה של נישואין מוקדמים, אלא גם כישלונות. מישהו צריך להבהיר להם שהחיים המערביים מזמנים לנו אתגרים חדשים, שהפיתויים גדולים יותר, ושהם עשויים לשנות את עמדותיהם ושאיפותיהם בעוד כמה שנים.
אסכים עם כל מי שטוען שעדיף להתחתן בגיל צעיר, כשהנפש פתוחה והאופי עוד לא התעצב לחלוטין, אבל כמה צעיר צריך להיות הגיל הזה? אולי כדאי שנעדכן את הטווח. בסוף אין דרך להתחמק מזה – לנו כחברה יש תפקיד משמעותי בקביעת הסטנדרט, ולחץ סביבתי או הלכתי כן משפיע על זוגות כשהם מקבלים את ההחלטה הזאת.
הורים לילדים בגיל 18־19 – אליכם אני פונה. הנמיכו את מכבש הלחצים. אל תדחפו אותם לחופה רק כי הייתם בכמה חתונות של חברים ובא לכם גם. אל תדחקו אותם לשם רק כי אתם חולמים על נכדים. אל תפעלו מתוך טראומת "סרוגים" ורווקות מאוחרת, וזכרו שגם התוצאות של נישואי בוסר הן הרות גורל. אתם לא רוצים לראות אותם חוזרים לבית שלכם בעוד כמה שנים עם שלושה ילדים והסדרי ראייה, ולדעת שאתם חתומים על הכישלון הזה כי האצתם בהם להתמסד. מגיע לילדים שלנו להתחתן מתוך מודעות והבנה עמוקה. מגיע להם לבחור באמת.
