במערכת הפוליטית מסכימים מקצה לקצה שסיבוב בחירות שלישי איננו עומד על הפרק, ולכן הסקרים האחרונים מטרידים מאוד את הליכוד ובמידה שווה את בכירי כחול־לבן. השוויון בין הגושים אינו חוזה ניצחון מובטח לשום מפלגה, והשאלה שמרחפת בחלל היא מי יקבל ראשון מהנשיא את המפתח להרכבת הממשלה. בכחול־לבן רוצים להגיע לכמעט שוויון עם הליכוד מבחינת הממליצים. בכירי המפלגה טוענים כי נתניהו, שכבר קיבל את המנדט בפעם הקודמת ולא הצליח, ייאלץ הפעם לחכות לתורו אחרי שגנץ ינסה ראשון, גם אם לכחול־לבן יהיו פחות שניים־שלושה ממליצים.
נהוג לחשוב שכחול־לבן תלויה בליברמן, אבל מפלגת הרמטכ"לים תלויה לא פחות בחסדיה של הרשימה הערבית המשותפת. אחד מבכירי כחול־לבן הודה בכך בשבוע שעבר, ואמר כי את השיטה הם כבר למדו מנתניהו: "נציע להם תקציבים ובנייה ויהיה בסדר".
לאחרונה ראינו את גנץ מדבר אל הציבור הערבי ודוחק בו לצאת להצביע לכחול־לבן, או להצביע בכלל. אבל ברשימה המשותפת לא ממהרים לזרוק לגנץ חבל הצלה. יותר מששונאים שם את שלטון הימין, אין שם מי שמסוגל להוביל מהלך אקטיבי להעברת השלטון אל מחנה המרכז־שמאל, וכך הם חתומים בלעדית על שימור שלטון הליכוד.
יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה אמר בעת הקמתה מחדש כי הוסכם שלא להמליץ על אף אחד, לא נתניהו ולא גנץ. לאחר מכן, בעת הגשת הרשימות, פתח עודה את הנושא שוב והודיע כי טרם החליטו מה לעשות. אלא שעודה איננו השחקן היחיד; תע"ל, בל"ד והפלג האסלאמי ברשימה לא ימליצו על גנץ, ולא משנה על מה הוא יתחייב בפניהם.
בשבוע שעבר שאלתי שוב את בכירי הרשימה המשותפת אם הפעם, כשהם הופכים להיות לשון מאזניים השקולה לליברמן, ימליצו על גנץ. בכיר אחד ברשימה הסתפק בתשובה "לא נראה לי", ואילו אחר ענה: "במקרה שנהיה לשון המאזניים וגנץ יגיע אלינו ויציג תוכנית סדורה למו"מ ישיר עם הפלסטינים ושוויון אזרחי מלא – נשקול מאוד ברצינות את ההמלצה. בינתיים, כל פעם שהוא מושך ימינה בקמפיין זה מקשה עלינו". עכשיו נחשו מי אמר מה.
ללא ההמלצה המיוחלת של חברי הכנסת הערבים, נסו לקרוא נכונה את הסקר הבא: 56־57 מנדטים בטוחים לימין (אפילו בנט התחייב כבר השבוע שימליץ רק על נתניהו), מול 43 לכחול־לבן־העבודה־המחנה־הדמוקרטי. גם אם ליברמן יחליט לבסוף להמליץ על גנץ, הוא יוביל אותו אל 53 מנדטים בלבד. לא כוחות. את הרכבת הממשלה הבאה, לפי כל הסקרים האחרונים, יקבל נתניהו. לאחר שמורידים מהמשוואה את הרשימה המשותפת, גנץ־לפיד אפילו לא באזור החיוג של ניצחון.
ועוד נתון שכדאי לשים לב אליו: ליברמן ממש לא מתכוון לשבת באותה ממשלה עם המחנה הדמוקרטי. קשה לי לראות את ברק ממליץ על גנץ, ומיד לאחר מכן נזרק לספסלי האופוזיציה. ואם זו תמונת המצב המתמשכת, אולי כדאי שבימין לא יהיו כאלה חמוצים.
ויהי נעם
בשבת האחרונה עצר אותי ביציאה מבית הכנסת אחד מפעילי 'נעם', ושאל מדוע אני לא כותבת על המפלגה. השבתי שהימין עמוס גם כך בחלקיקי מפלגות, חלקן עם סיכוי להגיע אל אחוז החסימה מלמטה וחלקן פחות, ושאין סיבה לתת במה לכל מי שרוצה לנסות את מזלו בפוליטיקה או משתמש בה כדי להעביר מסרים. אם הייתי עושה זאת הייתי צריכה לדווח על לא פחות מארבעים מפלגות בבחירות האלה. הפעיל, שכן ואדם טוב, הסביר לי שמדובר במלחמה על דעת הקהל מול ניסיון לערער את זהותה היהודית של ישראל, ושפרץ וסמוטריץ' לא פנויים למלחמה הזו כי ארץ ישראל חשובה להם יותר. הקשבתי. עם חלק מהדברים יכולתי להסכים, עם חלק אחר הרבה הרבה פחות. אבל ניהלנו דיאלוג.
מה שעשתה מפלגת נעם עם הסרטון הפרובוקטיבי שהפיצה בתחילת שבוע שעבר, בתשעה באב, היה הכי רחוק מזה. במקום לנסות לייצר דעת קהל אוהדת לרעיונות שהם רוצים להפיץ, הם זרעו עוד שנאה כלפי הדרך שלהם, אפילו בתוך הציונות הדתית עצמה. במקום לקרב ולייצר דיאלוג, הם מרחיקים ויוצרים את הרעש היומי התורן במסגרת הבחירות. כשליברמן נח לרגע ממסרים אנטי־חרדיים, נעם הולכת על הראש של השמאל ושל קהילת הלהט"ב בכל הכוח.
הנחמה היחידה היא שבקרב אנשי נעם, כך מספרים (כי הם ועיתונאים לא הולכים יחד), שוררת תמימות דעים באשר לריצה עם הקמפיין עד סמוך לבחירות, ואז לחדול ולא להתמודד בפועל. אם יחליטו כן ללכת עד הסוף למטרת ספירת ראשים של תומכי הר המור, הם עשויים לספוג מפלה קשה. החרדים לא מספיק מאוכזבים מהמנהיגים שלהם כדי להצביע ל"מזרוחניקים", ואפילו בזרם החרד"לי רואים את פרץ וסמוטריץ' כנציגים ראויים. לפעמים ראויים מדי. עוד ארבעה שבועות בחירות, אפשר לנסות את אותם מסרים בנעם. מי יודע, אולי תצליחו. 
