שני לקחים חשובים למדנו מפרשת מופע הזמר החסידי בעפולה השבוע. האחד נוגע לשוויון. כולם מדברים על שוויון, לכולם חשוב שוויון, אבל שוכחים לשאול איזה שוויון. כי המונח הזה הוא כחומר ביד היוצר, השימוש בו תלוי בנקודת המוצא: איך לזהות את הקבוצות שמבוקש להשוות ביניהן, על בסיס מה תיעשה ההשוואה, ומהם הקריטריונים שהבחנה על בסיסם תהיה לגיטימית.
שדולת הנשים אימצה בשנים האחרונות גישה חד־משמעית: כל פעילות בהפרדה בין המינים היא פגיעה בנשים. בהגדרה. בלי פשרות. בעבר תפארתה של השדולה הייתה על מלחמות חשובות, כמו שוויון הזדמנויות לנשים בעבודה. חבל שהפכה מאז לראש חץ של מלחמות דת ומאבק בחרדים. עד קצווי ארץ רודפת השדולה כל פעולה שמאפשרת שילוב של האוכלוסייה החרדית בהשכלה ובתעסוקה, או סתם השתתפות בהנאה מתקציב תרבות עירוני.
אבל הרבה יותר מטריד כשעמדה דומה מקדם היועץ המשפטי לממשלה. בדו"ח שאימץ היועמ"ש (הקודם) ב־2013 נקבע מפורשות: "הנהגת הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי היא הפליה פסולה וחמורה של נשים אך באשר הן נשים". על סמך הדו"ח הזה והקביעה הרדיקלית הזאת המשנה ליועמ"ש שולחת מכתבי אזהרה לרשויות מקומיות, אף שסמכותה בנוגע להן מפוקפקת. על סמך הדו"ח גם עתרה שדולת הנשים לבית המשפט נגד הופעה של זמר חרדי בעפולה. העירייה המבוהלת מיהרה להרכין ראש בפני הדו"ח ולהתנער מההופעה. הרי היועמ"ש אמר, אז מה חשוב החוק? ולמי אכפת שחוק איסור הפליה מחריג במפורש הפרדות מעין זו, מטעמי דת? לשופט מנצרת נותר רק לקבוע אם די בהתנערות מההפרדה או שמא על העירייה והמשטרה גם למנוע אותה, אקטיבית. בחירתו באפשרות השנייה, בחירה מרחיקת לכת, ביטלה למעשה את ההופעה.
בעתירה נוספת, שופט אחר עשה סדר: עם כל הכבוד לדו"ח ולפרשנויות מופשטות של מושג השוויון, יש גם חוק, ויש גם עולם אמיתי. יש אנשים ונשים וקהילות וסגנונות ואורחות חיים. פעילות נפרדת שאינה מבוססת על התנשאות, השפלה או בוז; המוצעת רק לציבור המעוניין ואינה כפויה על איש; בעת שיש חלופות למכביר למי שאינו מעוניין בה – זו פעילות שאינה פוגעת בשוויון.
אפשר לנשום לרווחה, אבל לא לשכוח את הנורה האדומה: ראו עד היכן אפשר להגיע עם טענות השוויון. אם תרצו, תזכורת נוקבת לכל מי שחולם להכניס את המילה "שוויון" לחוקי היסוד שלנו. לך תדע מה עוד אפשר לעולל מכוחן של טענות שוויון.
פסק הדין השני בוטל אמנם בידי בית המשפט העליון, בגלל שאלה של סמכויות. אבל זה קרה אחרי שההופעה הייתה כבר בעיצומה, המעשה היה עשוי. וכאן מתעורר הלקח השני. רק דברים רעים קורים כשבתי משפט או יועצים משפטיים מתנדבים להתערב בענייני מדיניות. לדוגמה, במלחמות דת. עיריית עפולה החליטה לתת מענה לאוכלוסייה החרדית שבקרבה, בלי לפגוע באיש ובלי להגביל איש. במעט מתינות ופחות להט אקטיביסטי, בית המשפט כלל לא היה נגרר למסעות צלב. תפקידו של בית המשפט הוא לפתור סכסוכים, לא להצית אותם. במעט יותר צניעות, היועמ"ש לא היה מפיץ דו"חות בלתי משפטיים שמתיימרים לתקן את העולם. אילו דבקו בתפקידם, הסאגה המביכה הייתה נחסכת.
