ככל שמתקרב מועד הגשת המלצות המשטרה בתיקי נתניהו, המתח בליכוד גובר והדעות חלוקות. בשיחות עם שרים ובכירים במפלגה נחשפים האינטרסים בעד נתניהו ונגדו, אבל בעיקר חרדה, גם לקריירה האישית. מרתק לשמוע אנשים שמחכים הרבה שנים לנפילה של המנהיג, אבל ברגע האמת מתפללים לשלומו הפוליטי.
היועץ המשפטי לממשלה יכול לסגור את התיק או להחליט על כתב אישום, אבל ההערכה היא שהוא יבחר באפשרות הנוחה לו יותר ויחליט שלא להחליט. שרים בכירים טוענים שהיועץ משדר לנתניהו את הקושי שבו הוא נתון, את חוסר הרצון שלו לקבל הכרעה ואת המחויבות שלו למי שמינה אותו למזכיר הממשלה. זה יימשך כך גם אחרי ההמלצות.
"מנדלבליט הודיע שנתניהו לא קשור לתיק 3000. עכשיו מדווחים שהוא ייחקר או ימסור עדות. זה משקף את המצב שבו הוא נתון. מנדלבליט לא רוצה, אבל הוא מוכרח", אומר אחד השרים. "אתה רואה איך הוא מחדד את המחלוקות בין הפרקליטים בתיקים ועם המשטרה, את ההסתייגויות. זה מזכיר קצת את היועץ וינשטיין בתיק ליברמן, שלא רצה להגיש כתב אישום בתיקים הכבדים, דחה את ההכרעה ככל שיכול, ביקש השלמות ובסוף הסתפק בכתב אישום שהפך לבדיחה".
הבכירים בליכוד משוכנעים שמנדלבליט ימשוך את ההכרעה עד 2019, וגם אז לא יקבל החלטה בטענה לא רשמית שלא חורצים גורלות בשנת בחירות קריטית. הבכירים הללו נאחזים בנתניהו, גם אם הם מתנגדים לו. הם משוכנעים שהוא היחיד שמחזיק היום את מפלגת השלטון, ואם יצלח את מנדלבליט וההכרעה תידחה – הוא ינצח בבחירות הבאות, כפי שמלמדים כל הסקרים. זה לא יקרה רק בזכות נתניהו, שהוא ראש ממשלה בעייתי בכל קנה מידה, אלא לנוכח כישלונם של יריביו לחדור לגוש הימין ולמצוא שם שותפים להקמת קואליציה.
אם נתניהו ייאלץ ללכת הליכוד יתרסק, חוששים בכירים במפלגה, ואז הם ימצאו את עצמם במצב פוליטי שונה לחלוטין עם אפשרויות חדשות. אחרי נתניהו, משוכנע אחד מהם, יתמודדו עשרים איש על ראשות הליכוד. התנועה תתפרק ערב הבחירות בין אינסוף מחנות ופעילים שינהלו ביניהם קרב מר על המנהיגות, בדיוק כפי שקרה ערב בחירות 1992, שהסתיימו בניצחונו הגדול של יצחק רבין.
שינו את הכללים
מלחמות דיאדוכים חיסלו בעבר אימפריות שלמות. מי שעוקב מקרוב אחרי הליכוד רואה את קרבות הירושה המתפתחים בכל פינה. הכול קורה מאחורי הקלעים, בשיחות רקע, בהאשמות נוראיות של המועמדים האפשריים זה כלפי זה. יש גם מי שמנסה לנצל את המאבקים כדי להפוך את עצמו למפרע למועמד של פשרה. זה מה שקרה עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שנפל עמוק במלכודת שטמן לעצמו.
אדלשטיין החל לשווק עצמו כמועמד לראשות הליכוד לפני כמה חודשים. הוא עשה את זה באמצעות שרים (זאב אלקין), עיתונאים מקורבים ופעילים שפגש בנסיבות חברתיות. כאשר הלך לפגוש עיתונאים חרדים במסעדה בנס־ציונה אדלשטיין שכח, או שלא ידע, כי בעולם התקשורת החדש אין כללים, אין קודים, אין שיחות אוף דה־רקורד ואין על מי לסמוך. הכול מוקלט ומשודר.
יו"ר הכנסת, שהצטייר תמיד כדמות אפרורית ומשעממת, נתפס לפתע בכמה אמירות קשות ומלגלגות על אישיותו והתנהלותו של נתניהו. ברגע זה חרץ אדלשטיין את דינו, כמו בכירים רבים בליכוד שיצאו בגלוי ובסתר נגד ראש הממשלה. במקרה של אדלשטיין, הזעם של נתניהו כפול. בפריימריז האחרונים שהתקיימו בליכוד, בדצמבר 2014, נתניהו תמך באדלשטיין בכל הכוח. ראש המטה של אדלשטיין בבחירות, קובי צורף, היה גם היועץ הפוליטי של ראש הממשלה. אדלשטיין הדהים והגיע למקום השני ברשימה לכנסת.
היום אדלשטיין צריך להפנים: נתניהו יכשיל את בחירתו הבאה ליו"ר הכנסת, לנשיאות המדינה או לכל תפקיד בכיר אחר. הברירה של אדלשטיין היא ללכת עם האמת שלו עד הסוף, להציג עצמו כאלטרנטיבה ולבנות לו כוח פוליטי עצמאי. זה לא יהיה פשוט, אחרי שאדלשטיין הסתכסך גם עם חברי הכנסת של הליכוד וסיפר כי ישמח אם מחצית מהם ילכו הביתה.
מנצלים את החולשה
מה שקורה בינתיים בשטח הוא ניצול סמוי של החולשה של נתניהו, וניסיון לכפות עליו מהלכים היסטוריים בלתי הפיכים. מעל ומעבר לכל המאבקים הפנימיים, הכותרות המשפטיות, ההדלפות האינטרסנטיות של חומרי החקירה וסערת ההקלטות של האישה שרה (ראוי לפרסום) והבן יאיר (לא היה ראוי לפרסום), עובדים שרים, חברי כנסת ופעילים ללא לאות כדי לקדם את סיפוח יו"ש לישראל. קשה לומר שאינם נוחלים הצלחה.
אני מסתובב באירועי הריבונות הללו. אסור להקל בהם ראש. השבוע הייתי במפגש של צעירי הליכוד בכנסת, שהתקיים תחת הכותרת "מתלכדים לריבונות". משם הלכתי לכנס של מייסדי הליכוד. שרים וח"כים נהרו לאירועים הללו כדי להצהיר נאמנות להחלטת מרכז הליכוד "להחיל את הריבונות הישראלית על מרחבי ההתיישבות ביו"ש". ח"כ יואב קיש הופך את ההצעה שהתקבלה במרכז להצעת חוק בכנסת. בשבוע הבא תקיים שדולת ארץ ישראל בכנסת עוד כנס ריבונות עם היו"ר אדלשטיין.
פעם, לא מזמן, רק קבוצות שנחשבו הזויות דיברו על ריבונות. היום זהו השיח המרכזי בשטח. כפי שזה נראה ונשמע, גם האפרטהייד כבר כאן, ואיש לא טורח להסתיר אותו. ח"כ אמיר אוחנה הודיע באירוע בכנסת כי אחרי שנחיל את הריבונות, "הזכויות הלאומיות יהיו של העם היהודי בלבד". דברים דומים אמרו חברי הכנסת קיש ומיקי זוהר. מנחם בגין מתהפך בקברו, אבל האנשים האלה לא קראו מעולם את "לילות לבנים" ולא שמעו את בגין מדבר על זכויות מיעוטים. בכנסים הללו נמצאים תמיד ראשי המתיישבים ביהודה ושומרון, שמכוונים את האירועים. פעם המפד"ל הייתה מפלגת המתנחלים, היום מפלגת השלטון היא מפלגת המתנחלים.
הלחץ על ראש הממשלה נתניהו רק יגבר. אנשי הריבונות מבקשים לשחזר את מודל חוק ההסדרה. נתניהו ונפתלי בנט התנגדו בהתחלה, השטח לחץ, שרי הליכוד התקפלו ראשונים ובנט נכנע אחריהם, כי לא רצה להישאר משמאל לליכוד. בסוף גם נתניהו הצביע בעד. הסיפוחניקים רוצים עכשיו לעשות הכול בתוך חלון ההזדמנויות שנפתח עם הבחירה של טראמפ, אבל עלול להיסגר אם נתניהו ייאלץ ללכת. השר איוב קרא אמר באחד האירועים כי "נתניהו הצליח לשרוד את הנשיא אובמה, וזה ההישג הכי גדול שלו. אובמה זה פרעה החדש ועברנו אותו. עכשיו צריך לחטוף".
טראמפ יתמוך בכל מה שישראל תעשה, אבל נתניהו עדיין מתנגד לסיפוח ולריבונות. הוא טוען כי איראן חשובה יותר, ואולי זה רק תירוץ התחמקות. נתניהו יודע כי הגיהינום שצפוי לכולנו אחרי שנחיל את הריבונות על מיליוני פלסטינים יהיה חמור הרבה יותר מהאיום האיראני, וגם מכל המלחמות החיצוניות והפנימיות גם יחד.
