רן ברץ הוא מטובי הפובליציסטים בעיתונות הישראלית. טורו במקור ראשון מאיר עיניים לקורא המקבל מבט מפוכח ומנומק על המציאות. ברץ הוא אידיאולוג מהסוג הישן והטוב, שאינו נכנע, לא לבריחה הקלה למחוזות ההתלהמות ולא למלעיזיו מהעבר השני של הקשת הפוליטית. דווקא משום כך היה מאכזב לקרוא את טורו "ההצגה חיבת להיפסק" (יומן, 9.8.2019). הפעם, למרבה הצער, במקום פרשנות נכוחה קיבלנו מאמר תעמולה בשירות הליכוד והעומד בראשו, מהסוג שברץ עצמו מטיף נגדו.
ברץ מאשים את השמאל ש"בשיטות התעמולה שלו, העובדות לא חשובות וההיגיון מיותר, העיקר הוא יצירת הדימוי השלילי". למקרא מאמרו קשה לא להגיע למסקנה שלא רק השמאל אשם בכך. גם לדַבַּרֵי הימין יש בזה יד ורגל. הרי זה בדיוק מה שברץ עצמו עושה: מגייס את כל הרטוריקה שלו ליצירת דימוי שלילי. אולם הפעם הוא עושה זאת בכיוון הלא נכון, כאשר הוא בוחר לתקוף את האיחוד החדש של מפלגות הימין בכלל ואת איילת שקד בפרט. לטענתו, הם אינם מנהלים קמפיין בחירות לגיטימי, הנועד למנוע את התופעה שראינו בשתי המערכות האחרונות – זריעת תבהלה בקרב מצביעי הימין כדי להבריחם אל זרועות הליכוד – מה שקרוי בשם "קמפיין הגעוואלד", אלא בלא פחות מאשר הצטרפות לתעמולת השמאל נגד נתניהו.
לטענת ברץ, "נתניהו מוצג שוב ושוב בתעמולת הימין שאינו ליכוד כשמאלן, כמי שעתיד למסור שטחים, כמי ששואף לממשלה עם השמאל". טוב שלא הוסיף "כמי שמוכן לשחרר מרצחים עם דם על ידיהם". הוא גם מכנה אותו "נאמן ההתיישבות" ואינו תוהה מה בדיוק בנה אותו "נאמן התיישבות" בשנות כהונתו. כמה יישובים חדשים הוקמו (למעט רמת טראמפ או עמונה ב' שהוקמה במקום עמונה א')? ומי הכריז על הקפאות בבנייה? נכון, היה לחץ של אובמה והמציאות הבינלאומית הייתה שונה, אבל "נאמן ההתיישבות" זה קצת מוגזם. לכל היותר "נאמן ההכרזות על ההתיישבות".
הלאה: מי מסר את חברון לידי הפלסטינים? מי פנה לאבי גבאי וניסה לשכנעו להקים ממשלה רק לפני חודשיים, במחיר ויתור אדיר על הימין וכל ערכיו? ושאלת השאלות: מה יכתוב ברץ אחרי שתוקם ממשלת האחדות עם בני גנץ אחרי בחירות ספטמבר? גנץ כבר אמר השבוע שאם תוצע לו רוטציה – יש על מה לדבר.
צר לי, אבל הימין "הלא ליכודי", כלשונו של ברץ, מתקשה להאמין ומבקש להבטיח שזה לא יקרה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שכאשר המציאות הפוליטית הכתיבה זאת אחרי בחירות 2013, השותפים הנאמנים, החרדים, נזרקו לפח האשפה הפוליטי.
הימין חפץ בהמשך כהונתו של נתניהו, וכך גם רוב העם, אני מאמין. זהו ראש ממשלה שנסק לגבהים שלא הגיע אליהם שום מנהיג בתולדות מדינת ישראל. הוא ידע לנווט את ישראל, כלכלתה ומעמדה בין האומות בכישרון רב, ועד היום תשמע כמעט בכל ויכוח את השאלה "אתה רואה מישהו שיכול להחליף את נתניהו?".
דווקא בשל גדולתו, מצופה ממנו שידיר רגליו וראשו מפלגנות קטנה, מהשתלחות בעיתונאים, מהצגת השמאל כאויב, מקטטה אישית עם אנשים שהוא רואה בהם יריבים. הוא גדול על זה בהמון מספרים. האינטרס הראשון במעלה של נתניהו הוא שלצידו תהיה מפלגת ימין חזקה וגדולה. רק כך יוכל להרכיב ממשלה. הניסיונות לגמד את שקד מצטיירים כנובעים ממניעים אישיים. איך אמר מיקי זוהר? "זה לא אישי, זה פרסונלי".
את תעמולת הליכוד יש להפנות נגד זהות או עוצמה יהודית. הם אלה שמסכנים את שלטונו. הם אלה שעלולים להביא לאובדן קולות יקרים בואכה התוצאה שתקביל לבחירות 1992. במקום זאת מפנה נתניהו את חיציו למי שאמורים לסייע לו לשמר את שלטון הימין.
מצער לראות שברץ, הכותב המחונן, התגייס למשימה הנואלת הזו. "ההצגה חייבת להיפסק", זעקה כותרת מאמרו. אכן, חייבים להפסיק את ההצגה הכעורה של השתלחות ראש הממשלה וזרועות התעמולה שלו בימין המאוחד.
