זה היה בחודשים האחרונים: שאלתי פוליטיקאי בכיר מהימין הישראלי, מה הוא חושב על ההתבטאות שלו, שהיכתה גלים בכלי התקשורת הגדולים ביותר בעולם המערבי. "לא היה לי מושג שזה פורסם מעבר לגבולות ישראל" הסביר אותו פוליטיקאי, ואף דוברו כלל לא הכיר את דבר הפרסום בכלי התקשורת הגדולים בארה"ב, בריטניה ושאר מדינות ערב, וזאת בנוסף לכל כלי התקשורת היהודיים. ההתעלמות הזו שלהם מייצגת במידה מה את הציונות הדתית, ואף את הנהגת המתנחלים והימין הישראלי: אין לנו נוכחות תקשורתית מהותית בעולם, למרות שאת הזירה הישראלית כבר כבשנו.
בעודי יושב השבוע באוניברסיטת אוקספורד, בחדר מלא בכתריסר עיתונאים יהודיים מארץ ומארה"ב, הנקודה התחדדה לי עוד יותר. הימין הישראלי חי. אנחנו חיים בסרט כי אנחנו אולי כבר נוכחים יותר בכלי התקשורת בישראל; כעיתונאים, פרשנים או פובליציסטים – אך בזירה הבינלאומית אנחנו כמעט ולא נוכחים. ואת זה אני כותב בלשון עדינה.
יושבים איתי בחדר עיתונאים יהודיים, בכלי תקשורת הנחשבים ביותר בארה"ב, רובם אינם שולטים בעברית בצורה שוטפת, אשר ניזונים לרוב מהנעשה בישראל דרך עיתון הארץ באנגלית ובמקרה היותר טוב מהג'רוזלם פוסט. זה לא חדש שעיתון הארץ באנגלית מציג עמדה מאוד חד צדדית כלפי הנעשה בישראל וביהודה ושומרון, דבר שלעיתים פוגע מאוד במדינת ישראל. במקביל, עיתון הג'רוזלם פוסט, בו עובדים עיתונאים ישראלים מהשורה הראשונה, משתדלים להציג עמדה נייטרלית, יהיו שיגידו מרכז-ימין, אחרים יחשבו שמדובר בסיקור מרכז-שמאל. אגב, צורת הסיקור של הפוסט הוא כה חשוב וחיוני, אך מאידך, הזירה הימנית האיכותית, בהשוואה לתוכן שיש ב"הארץ" כמעט איננו קיים.
חלק מהעניין שהזכרתי עולה גם בכנסים או בפורומים, בהם מתקשים למצוא עיתונאים, פוליטיקאים או פעילים חברתיים דוברי אנגלית מהצד הימני או השמרני של המפה. אני מקבל מעת לעת טלפונים מארגונים המחפשים דוברים שכאלה. גם אם לבסוף ימצאו דובר אחד, הוא יהפוך להיות הפרזנטור בכל אירוע או ראיון, ולבסוף העושר האינטלקטואלי, האידיאולוגי והפוליטי שיש בימין הישראלי – לא יוצא אל העולם – וזה בעוכרינו.
מאמר דומה כתבתי אחרי שהשתתפתי באירוע של מועצת יש"ע במהלך השדולה הפרו ישראלית איפא"ק לפני כמה חודשים, אז הבנתי שיש אולי שני אנשים בחלקיות משרה העוסקים בקידום יש"ע בעולם. אסור לנו לחשוב שהממשל הנוכחי מספיק לנו, וברור לנו שהקהילה היהודית ממש לא לצדנו. גם בנושאים של דת ומדינה, הקול השמרני או הדתי כמעט איננו נשמע, אלא רק באמירות כמו זו של הרב רפי פרץ סביב מצב ה"התבוללות" בארה"ב, מבלי שניתנה לו הזדמנות להסביר את דבריו, או מצדם של חרדים, שמתייחסים לנושא בצור הלא מנומקת וכזו שתתקבל בעולם.
הממשל האמריקני אמנם אוהד את ישראל, אך הסיקור של ישראל בעולם איננו מספק אותנו, גם משמאל יהיו שיגידו שהסיקור בעולם את ישראל לא הוגן. אך אם אנחנו לא מאפשרים להם הצצה לדעותיהם ועמדותיהם של הרוב הדומם של החברה הישראלית, שהינה ימנית ושמרנית – זו גם אשמתנו, והמצב חייב להשתנות בהקדם.
