אתמול (א') השיקה יהדות התורה את ג'ינגל המפלגה לקראת הבחירות בספטמבר. שיר קצבי, מקפיץ וקליט שמבצע הזמר יענקי דסקל, זמר הבית של חסידות ויז'ניץ מבני ברק, יחד עם הלהקה החסידית "מלכות", על פי שירו של הזמר שמילי אונגר.
הפעם הראשונה בה נשמע השיר היתה בחתונת נכדתו של חבר הכנסת ישראל אייכלר ביום חמישי שעבר. הזמר, יואלי דיקמן, לימד את החוגגים את מילות השיר והם פיזזו לצליליו – "לאמיר שרייען גימל". ובתרגום חופשי: נצעק בקול גימל. אוי אוי גימל.
קליפ ויזואלי עדיין אין, אבל הנה הג'ינגל של "יהדות התורה" ששוחרר באופן רשמי הבוקר. שימו רמקולים זה שיר מעולה
לאמיר שרייען – גימל! pic.twitter.com/keqFvm5p9U
— אלי ביתאן (@Eli_Bitan) August 18, 2019
זו הפעם הראשונה שהג'ינגל הרשמי של המפלגה מושר באידיש ולא בעברית. חלק גדול מבוחרי המפלגה, ליטאים וחסידים, אינם דוברי אידיש ואף לא מבינים אותה, אך הג'ינגל, וכמוהו הקמפיין שכמיטב המסורת יושק ברגע האחרון ואולי אפילו מעט אחריו, לא פונה אליהם. יהדות התורה מזהה את החולשה העיקרית שלה: הקהילות החסידיות הקטנות (שמספרן יחד מגיע לעשרות אלפי קולות) המבכרות לשבת בבית ולא להצביע, חלקן מסיבות אידאולוגיות וחלקן מאדישות וחוסר עניין. אליהן היא פונה באידיש: "כל קול מכריע, כל קול משפיע, כל קול קובע, ברגע האמת – לאמיר שרייען גימל".
בחירות ספטמבר 2019 הפתיעו את ראשי המפלגות החרדיות, שבמשך שנים ראו בליברמן בן ברית. סירובו לאפשר ממשלת ימין חרדים צרה, והחלטתו לפנות לקמפיין העוסק בחופש דת והמעצים את הקונפליקט בין חרדים וחילונים, תפס אותם לא מוכנים. החשש שליווה את מערכת הבחירות האחרונה – זליגת קולות לליכוד, מאיים אמנם פחות, אך עדיין קיימים כמה מכשולים שעליהם לעבור כדי לעבור את יום הבוחר בשלום.
בגזרת יהדות התורה החשש העיקרי הוא בכל מה שקשור לצלע החסידית, הלא היא אגודת ישראל. בחירתה של "עוצמה יהודית" לרוץ לבד מעלה חשש מאבדן קולות חב"ד, המוערכים בכעשרים אלף מצביעים – מה שנמנע בבחירות הקודמות. התרחבות אי ההצבעה על רקע אידיאולוגי, בעיקר בקהילות חסידיות קטנות, וקמפיינים אגרסיביים שעורכים מתנגדי ההצבעה הממוקדים בקולות המתנדנדים, הופכים את החשש הזה למרכזי.
מי שאמור לטפל בכך הוא סגן השר מאיר פרוש וסיעתו "שלומי אמונים", המייצגת את החסידויות הקטנות. בבחירות הקודמות הם הקימו מטה מיוחד לשם כך. במהלך מחנה קיץ של צעירי חסידות בעלזא שנערך בשבוע שעבר פרוש אף תקף את הקמפיין נגד ההצבעה ואמר כי: "הצד הנגדי שולח חומר נגד גדולי ישראל שחייבו להצביע בבחירות. כל אבא צריך לשמור על הילדים שלו שהליצנות ודברי הרעל האלה לא ייכנסו לבית שלו". עשרות שנים שקמפיין נגד הצבעה מתנהל בשולי המגזר החרדי, אך זו הפעם הראשונה שנציג חרדי בכיר מתייחס אליו ואל הרבנים העומדים מאחוריו באופן שכזה.
בגזרת ש"ס המצב מתוח הרבה פחות. האיום המרכזי שם הוא האדישות והשאננות שאליהן ניצחונות בבחירות הארציות המקומיות עלולות להוביל. ש"ס של השנים האחרונות מתנהלת כסיעת כלל המגזר החרדי. ש"ס רואה את עצמה אחראית ראשית לנושאים שבעבר הייתה מניחה לבת דודתה האשכנזית לעסוק בהם כמו שבת, גיוס, ואפילו ביטוח לאברכים.
דרעי השיק את הקמפיין שלו יממה אחרי ההודעה על האיחוד בין העבודה לגשר, כשהמסר ברור: העבודה-גשר מרכזים את הנושא החברתי בשמאל, ואנחנו בימין. כשאין את 'כולנו' של כחלון, דרעי נותר החברתי היחיד בימין. ספק אם הקמפיין הזה יחלחל לישראל הלא חרדית, וכנראה שעד לבחירות עצמן ש"ס תשוב לדמותו של מרן, ולשלטי החוצות עם תמונת הרב עובדיה והמלחמה על מורשתו.
אך בעוד ראשי המפלגות החרדיות שוברים את הראש כיצד להתמודד עם האדישות, הזליגה לימין האידאולוגי והתרחבות תופעת אי-ההצבעה, החליטו דווקא בגוש המרכז-שמאל להעניק להם קמפיין התעוררות וגעוואלד על מגש של כסף.
הראשונים היו לפיד וליברמן, ששחררו סרטוני בחירות אנטי-חרדיים בסגנון מפלגת "שינוי" מתחילת העשור הקודם. סחטנים, תאבי כסף, קוני-למלים ושיילוקים – הכל היה שם. החרדים עלו למתקפת נגד כמעט מיידית והשטח התעורר. אם רודפים אותנו, אנחנו לא נישאר בבית. הגנה ותגמול. הקמפיינרים של יהדות התורה וש"ס ראו כי טוב, וסרטוני תגובה החלו להציף את קבוצות הוואטס-אפ ועמודי הטוויטר המובילים. הכי WIN-WIN שיכול להיות.
את הגפרור השני השליכה שדולת הנשים, כשכמעט גרמה לביטולו של מופע בהפרדה לתושבים החרדים בעפולה והסביבה. סוגיית ההפרדה התנהלה עד כה בשולי העשייה של הפוליטיקאים החרדים. הסיבה לכך הייתה העובדה שמרכז הדיון עד כה נגע להפרדה באקדמיה, שמבחינה טכנית אסורה כליל על ידי הרבנים.
ביטול המופע בעפולה הזניק באחת את הנושא לסדר היום. מופעי זמר בהפרדה אמנם אסורים גם הם, ובוודאי שלא יתקיימו בבני ברק או במודיעין עילית, הריכוזים השמרניים יותר. רק לפני שנה וחצי בוטל מופע דומה של הזמר מוטי שטיינמץ בבית"ר עילית – אך בפריפריה החרדית האיסור לא בתוקף, וסאגת ההפרדה הניחה אותו מיד על סדר היום.
ש"ס קפצה על המציאה: חבר הכנסת החדש, העורך דין משה ארבל, עתר נגד ביטול המופע, וכשזה הותר בסופו של דבר הפכה ההופעה לכנס הבחירות הראשון של ש"ס, ולקמפיין בפני עצמו: צריך ש"ס חזקה, כדי להילחם בכפייה החילונית, במשנה ליועמ"ש דינה זילבר ובבג"צ, שכדי להוסיף דובדבן לקצפת החליט לבטל את האישור למופע אחרי שזה כבר התקיים.
שתי הסוגיות הללו – הצורך לחסום את לפיד וליברמן האנטי-דתיים, והמאבק בגורמים הליברלים והפרוגרסיביים המאיימים על האוטונומיה החרדית, צפויים להפוך לדגל החרדי בחודש שנותר עד ליום הבוחר. התקשורת החרדית נענית לכך בשמחה, והפוליטיקאים החרדים ילחצו על הכפתור שוב ושוב. נישאים על גלי הנזק האפשרי למגזר במקרה של צמצום הכוח הפרלמנטרי החרדי או לחילופין התעצמות הכוח שכנגד, הם יגיעו עד לי"ז אלול, בתקווה שהבוקר שאחרי לא יותיר אותם מחוץ לממשלה הבאה.
