ניצחונו של עמיר פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה הכווין את המפלגה לסדר יום כלכלי. הצטרפותה של אורלי לוי־אבקסיס להתמודדות התאימה לכך. לוי־אבקסיס עצמה היא בשר מבשרו של השמאל: עמדותיה הכלכליות נטועות עמוק באידיאולוגיית השמאל הכלכלי, ולא מפתיע שהקריירה שלה הובילה אותה לאיחוד עם מפלגת העבודה.
בהתאם לכך, התוכנית הכלכלית של העבודה־גשר, שהוצגה השבוע, כוללת שלל הבטחות להרחבת מדינת הרווחה, תוך תיאורים אפוקליפטיים של המצב הכלכלי בישראל. בין השאר אמר פרץ כי "דירוג האשראי של ישראל בעולם הוא AA פלוס, אבל המשפחה הישראלית סובלת מדירוג BB מינוס". לוי־אבקסיס הכריזה ש"אזרחי ישראל מופקרים בחדרי המיון הקורסים ובתחבורה הציבורית הצפופה". איציק שמולי הודיע ש"מיליוני ישראלים בקושי מצליחים להחזיק את הראש מעל למים".
כדי לתקן את המצב הבטיחה השלישייה להעלות את שכר המינימום ל־40 שקלים לשעה, לבנות 200 אלף דירות בבנייה ממשלתית, לכונן חינוך ציבורי חינם מגיל אפס, להפעיל תוכנית לאומית לשיקום מערכת הבריאות, לקבוע פנסיית מינימום בגובה 6,000 שקלים לקשיש, לבטל את המע"מ על מוצרי יסוד, ולהעלות את קצבאות הנכות והבטחת ההכנסה.
לזכותם ייאמר כי מנהיגי העבודה־גשר לא רק הציעו לפזר כספים חינם, אלא גם הציעו מקורות מימון לכך. אבל כאן נגמר הקרדיט. מקורות המימון שהם מציעים מנותקים מהמציאות במקרה הטוב, ומסוכנים ממש במקרה הרע. בכירי משרד האוצר מורטים שיערות ומחפשים עודף בין כריות הספה. נגיד בנק ישראל מוציא אזהרות חמורות לממשלה ומבקש ממנה לפעול לקיצוץ בהוצאות. ומבקר המדינה עומד להוציא דו"ח חריף על ההתנהלות הכלכלית של שר האוצר כחלון, שהוביל את ישראל לפריצת תקרת הגירעון. אבל פרץ־לוי־שמולי מציעים להגדיל את החוב הציבורי.
מבחינת מפלגת העבודה־גשר, "אפשר להגדיל את יחס החוב־תוצר ל־65 אחוזים, והדבר יכניס לקופת המדינה מיליארדי שקלים". זה אולי נשמע טוב, אבל זה בעצם כמו לומר "נטילת משכנתה תכניס לקופת המשפחה מיליוני שקלים". אולי כדאי לעדכן את בכירי מפלגת העבודה שחובות הם כסף שצריך להחזיר עם ריבית והצמדה. מכיוון שהתוכניות שהציעו העבודה־גשר הן רב־שנתיות, ישראל תצטרך להמשיך להגדיל את החוב שלה מדי שנה או לבטל את התוכניות הללו בעוד כמה שנים. לא בדיוק חשיבה ארוכת טווח.
אל הגדלת החוב הלאומי הצטרפו הצעות להגדיל את המס השולי על מרוויחי הכנסות גבוהות ל־67 אחוזים, להעלות את המס על רווחי הון מ־25 אחוזים ל־30 אחוזים, ולהחיל חובת דיווח כללי למס הכנסה על כלל ההכנסות מרכוש. כל אלה נוסו במדינות אחרות. התברר כי הגדלת רמות המס הגבוהות לא בהכרח מכניסה יותר כסף לקופת המדינה, כי מרוויחי המשכורות הגבוהות פשוט עוזבים את המדינה. זה קרה בצרפת בשנים 2012־2014.
העלאת מס רווחי הון תפגע בישראלים הבוחרים לחסוך ולהשקיע את כספם ליום סגריר. בפעם האחרונה שהועלה מס רווחי ההון, משקיעים רבים פנו להשקיע את כספם בנדל"ן והעלו את מחירי הדיור, והבורסה הישראלית קרסה כמעט. מופרכת גם המחשבה שאפשר להעלות את שכר המינימום ל־40 שקלים לשעה בלי שמחירי המוצרים והשירותים בישראל יעלו.
אי התחשבות בחוקי הכלכלה היא ספורט מקובל בחוגי השמאל, אבל הציבור כבר לא שם. מסקר שערכו השבוע בחדשות 13 עלה ש־41.8 אחוזים מהישראלים חושבים שהתוכנית של העבודה־גשר תדרדר את ישראל כלכלית, ורק 22.5 אחוזים סבורים שהיא תוביל לשגשוג.
פרץ ולוי־אבקסיס חושבים אולי שחלוקת מתנות על חשבון חוב ומיסוי תביא לנהירה של מצביעים באוטובוסים, אבל הציבור לא מטומטם, והוא גם לא מעוניין לשלם על חזונות ונצואלה של השלישייה פרץ־לוי־שמולי. גם מי שרוצה להגדיל את מדינת הרווחה, חייב לעשות זאת באופן אחראי.
