חתן פרס ישראל לשירה חיים גורי ז"ל הובא היום (יום ה') למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול שבירושלים. הגיעו ללוות אותו מאות בני אדם וביניהם נשיא המדינה ראובן ריבלין. "נשאת את הלאום במילותיך. היית אוהב וכואב. מבקר חריף ונביא זעם, מאוהב וקנאי. נאמן בכל מילה, בכל מדרך רגל, בכל הנפת יד. שוררת כלוחם, ולחמת כמשורר", ספד לו ריבלין.
גורי ז"ל היה אחד החותמים הבודדים על העצומה למען ארץ ישראל השלמה שזכו לציין אשתקד את יום השנה החמישים למלחמת ששת הימים. בשעתו הוא היה רק אחד מנציגים רבים של תנועת העבודה שחתמו על המסמך הזה, אגב רבים יותר מנציגי הציונות הדתית. כמו תנועת העבודה עצמה גם הוא התחרט לימים על תמיכתו ברעיון שלמות הארץ, שלא לדבר על חלקו המשמעותי בהסכם סבסטיה שפרץ את הדרך להתיישבות יהודית בשומרון. שוב ושוב הביע גורי צער על משימת התיווך שלו בין המתנחלים לממשלה בשלהי 1975. "חשתי כאילו נתונה הארץ במלחמת אזרחים ללא דם", התנצל כבר אחרי חודשיים.
לימים הוא עבר לתמוך בחלוקת הארץ, תוך חילול קודשי הקודשים של עקרונות צעירותו. גם אותו סחף חזון פלסטין העצמאית על חורבות ההתנחלויות. הוא חתם על עצומות שמאל מתלהמות, הפגין חרון גדול בעת שהתלקחה פרשת סרן ר' ברפיח, ולא טרח לחזור בו כשפרטי הפרשה התבררו וסרן ר' זוכה. רק הבדל רעיוני אחד המשיך לחצוץ בינו ובין השמאל המודרני: גורי לא השתמש מעולם במילה הכוזבת 'כיבוש'.
"לכבוש זה להשתלט על נחלת זרים", הסביר לי ב־2005, "כמו הבריטים שהגיעו להודו או לצ'אד, ואני מעולם לא ראיתי את עם ישראל כובש בארצו. פה זה לא נחלת זרים".
אז מה אתה אומר במקום 'כיבוש'?, שאלתי. "שלטון על עם אחר", השיב גורי והוסיף: "אני גם לא אהבתי אף פעם את הביטוי ארץ ישראל הגדולה, שבאנגליה מתרגמים אותו ל'גרייטר יזראל', על משקל 'גרמניה הגדולה'. אמרתי להם שזה ביטוי כוזב לחלוטין. הרי לוקח רבע שעה בסך הכל לנסוע מירושלים ליריחו, אז מה כבר יכול להיות גדול פה?".
הטור המלא יתפרסם בסוף השבוע במוסף 'יומן' של 'מקור ראשון'
