בשבוע שעבר הגיח שוב עו"ד יאיר נהוראי, לשעבר יו"ר הפורום החילוני, עם ציטוט חדש מפיו של הרב אלי סדן. כבר שנים שנהוראי מחטט במאגר השיעורים האינסופי של מכינת עלי במגמה לדלות משם אמירות קיצוניות ולא משקפות, כדי להשחיר את פני המכינה ומייסדיה הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין.
החיפוש הנוקדני של נהוראי אחרי מילים מפלילות שאינן משקפות באמת את אומרן הוא מגונה ומתועב, ומביא להמון רוע מיותר בעולם. ככה אי אפשר לבנות חברה בריאה ונורמלית. כמה מצער לדעת שגם לנו בתוך המגזר הציוני־דתי יש "יאיר נהוראים" משלנו, שפוגעים ומשמיצים אנשים לחינם.
ביום רביעי מונתה ד"ר איילת סיידלר לתפקיד מפמ"רית התנ"ך בחינוך הדתי. ד"ר סיידלר היא אשת חינוך מוערכת ואהובה עד מאוד. היא לימדה תנ"ך במשך שנים באולפנות, ומשמשת כיום כסגנית ראש המדרשה בבר־אילן. שלושה מגדולי הרבנים המרכזיים של הציונות הדתית – הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל והרב איתן אייזמן – נתנו את ברכתם והמלצתם למינויה לתפקיד.
הרב יעקב דביר מישיבת מצפה־רמון, החבר בארגון ליב"ה, פרסם כמה ימים לפני המכרז פנייה פומבית (שמסתבר שקדמה לה פנייה דיסקרטית) לשר החינוך, שיימנע מלמנות את סיידלר למפמ"רית. הוא הלך בדרכו של נהוראי ועבר על מחברות סיכומי שיעורים שלה, ואולי גם על הקלטות ומאמרים שלה, ודלה משם שאריות של משפטים מפלילים. על בסיס אלה החליט להפוך אותה למפלצת המזלזלת באבותינו גיבורי התנ"ך.
את מכתבו חתם בקביעה נחרצת כי גישתה ללימוד תנ"ך היא "אקדמית מובהקת, המתייחסת לתנ"ך באופן אנושי, ספרותי והיסטורי, שאינו נמנע מהצגת גדולי ישראל שזכו לנבואה כבני אדם רגילים בעלי חולשות ויצרים כמונו, בניתוח המבקר אותם ואת מעשיהם".
הצטערתי לקרוא את דבריו. שאלתי את בתי, שבמקרה למדה השנה סמסטר שלם אצל סיידלר במדרשה בבר־אילן, אם זה הרושם שקיבלה משיעוריה. האם היא הפכה את דמויות התנ"ך לדמויות סתמיות ונלעגות? ממש לא, נעניתי: "יש לה כבוד רב מאוד לתנ"ך ולגיבוריו, והמגמה שלה היא להעצים את גיבורי התנ"ך ולא לזלזל בהם".
הסיפור של הרב דביר אינו חריג, ומעיד על תופעה חמורה מאוד שכאשר היא מופנית כלפי מכינת עלי המגזר מזדעזע ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, אבל כשהיא מופנית מהצד ההפוך השתיקה רועמת.
זה תקופה ארוכה אנו שומעים על פסילת רבנים ואנשי ציבור בשל כל מיני משפטים שנאמרו, ללא כל בירור יסודי. לפני כעשור פסל קצין ברבנות הצבאית את מורי, הרב יעקב מדן, מלהעביר שיעורי תודעה יהודית בצבא, מחשש שילמד את החיילים כפירה. "אני מעדיף שמש"קית חינוך חילונית תלמד אותם על יהדות מאשר שהרב מדן יעשה זאת", קבע בפסקנות הקצין. ויש דוגמאות רבות.
התנהלותם של נהוראי וחבריו, ולהבדיל של הרב דביר וחבריו, דומה להחריד. שניהם שרויים בעולם של מלחמת בני חושך ובני אור. שניהם מחפשים אנשים שהם חושדים בהם שהם בני חושך, ועושים להם "אאוטינג". שניהם לא מוכנים להודות שיש אנשים שחולקים עליהם אבל הם עדיין אנשים טובים.
ישנה מחלוקת לגיטימית ועתיקת ימין כיצד להתייחס לגיבורי התנ"ך, המהווים דמויות הזדהות ומקורות אור וקדושה. האם יש להפוך אותם למלאכים מושלמים, או שמא להציג אותם כאנשי קודש בעלי חסרונות, שגדולתם בין השאר ביכולתם להתמודד עם חולשותיהם וחסרונותיהם. חלקו בכך כבר קדמונינו מאורי הגולה, רש"י ורמב"ן. הרב דביר, שהולך בדרכו של רש"י, מתקשה לקבל את העובדה שיש החולקים עליו והולכים בדרכו של רמב"ן. משכך, הוא הופך כל חולק על דרכו לאיש חושך המזלזל בגיבורי התנ"ך.
אם חברה חפצת חיים אנחנו, עלינו להתריע מפני ההולכים בדרכו של נהוראי. אסור לתת לאנשים לחוות דעה על סמך ציטוט. חוות דעת על אדם או מוסד חייבת להתבסס על היכרות ולא על שביבי ציטוטים. לא נכון להפוך כל אדם שחושב אחרת מאיתנו לדמות מרושעת. צריך לבחון את שברי הציטוטים לאור התמונה הכללית, ולא לשעבד אדם עם פעילות ברוכה של עשרות שנים לכמה משפטים שיצאו ממקומם ומהקשרם. זאת הדרך שבה חברה נורמלית צריכה ללכת.
