רק גוש ימין חזק יעצור את צירוף השמאל לממשלה

משרד הביטחון על שלל יחידותיו, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד הרווחה, משרד החקלאות ואפילו שר בלי תיק – את כל הטוב הזה קיבל אהוד ברק כיושב ראש מפלגת העבודה עם 13 מנדטים בממשלת נתניהו השנייה. גם לאחר שפרש, הקים את מפלגת העצמאות ונותר עם חמישה מנדטים בלבד, משרד הביטחון נשאר בחיקו.

ברק היה שר ביטחון במשרה מלאה, לפחות בהותרת חותם והחדרת סדר היום והערכים שלו. כידוע הוא אינו נחשב לאיש ימין אלא לשמאל מובהק, אבל זה לא מנע מנתניהו למסור בידיו את התיק החשוב הזה, שהתעקש כל כך לא לתת לנפתלי בנט מאוחר יותר.

בממשלת נתניהו השלישית העניק ראש הממשלה את תיק המשפטים, החשוב מבחינות רבות, ליו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני, שזכתה באותן בחירות בשישה מנדטים בלבד. המשא ומתן איתה נחתם במהירות, וכהונתה נמשכה עד לסערת פירוק הממשלה. גם לבני הייתה שרת משפטים במשרה מלאה וקידמה בחריצות את הערכים וסדר היום שלה. כידוע, היא עברה ממחוזות הימין אל מחוזות השמאל. הידיעה שהיא באה לעשות את עבודתה לפי השקפת עולמה לא מנעה מנתניהו למנות אותה לשרת המשפטים, תפקיד שהבית היהודי היו צריכים להיאבק עליו בחירוף נפש בבחירות שלאחר מכן.

באותה ממשלה, אגב, מפלגת הבית היהודי הייתה חברה בקואליציה כשברשותה 12 מנדטים. מספר המנדטים המכובד שהביא בנט לא סייע לו לקבל אף תיק בכיר המשפיע על מדיניות אסטרטגית. התיק הבכיר ביותר שהצליחו לקבל הוא תיק הכלכלה.

בממשלת נתניהו הרביעית, מפלגת הבית היהודי צנחה לשמונה מנדטים. משא ומתן ארוך ומייגע הצליח להשיג לראשי המפלגה בנט ושקד את תיקי החינוך והמשפטים הנחשבים. אמנם בנט חלם על תיק הביטחון, אבל כנראה אביגדור ליברמן, שנכנס מאוחר יותר לקואליציה, נראה מתאים יותר לכך בעיני נתניהו. במהלך לא ברור, בזמן כהונת ממשלת המעבר פיטר נתניהו את בנט ושקד, לאחר שמפלגת הימין החדש שהקימו לא עברה את אחוז החסימה. שאר השרים נשארו בתפקידיהם, כולל השר אורי אריאל שכלל לא התמודד לכנסת ה־21.

שקד, אגב, הוכיחה במהלך כהונתה בתפקיד עד כמה דעת השר הממונה רלוונטית ומשפיעה. מצביעיה צריכים להפנים עד כמה השפעתם של ברק, לבני ושרים נוספים בממשלות נתניהו הקודמות הייתה משמעותית, ועד כמה ללא התעקשותם של בנט ושקד לקבל לידיהם את תיק המשפטים, המשרד היה ככל הנראה נשאר באותה דרך, ללא הסטת ההגה לימין.

ולמה לנו כל הנוסטלגיה הזו? פשוט מאוד. למתלבט בין הצבעה לליכוד או לימינה התשובה אמורה להיות ברורה. נתניהו באופן שיטתי ייחס חשיבות רבה להקמת ממשלות בשותפות עם מפלגות שמאל־מרכז. נתניהו ככל הנראה יעשה זאת גם בפעם הבאה, אם יתאפשר לו, גם על חשבון המפלגות מימין.

גם התרחיש שלפיו בימינה יעדיפו ללכת עם לפיד הוא מגוחך. שר התחבורה וחבר הנהגת המפלגה בצלאל סמוטריץ' לא יצטרף לממשלה כזו. גם חבר ההנהגה הנוסף, יו"ר הבית היהודי שר החינוך הרב רפי פרץ, לא ימצא את עצמו בממשלה כזו. אפילו תרחיש שלפיו בנט ושקד יפרשו עם סיעת הימין החדש ויצטרפו לממשלת שמאל בראשות גנץ־לפיד, בנוכחות חברי ממשלה בכירים אפשריים כמו ניצן הורוביץ ותמר זנדברג, לא נראה סביר. אף מפלגת שמאל שתקבל את המנדט להרכיב ממשלה, לא תוכל לצרף לשורותיה את ימינה ובכך "להחליף את השלטון", כמו שאוהבים להפחיד בליכוד.

המציאות היא שללא מפלגות ימין חזקות שדורשות (ולא מאיימות כמו ליברמן) להיות שותפות בהשפעה ובתיקים בכירים במפלגה, נתניהו מקים באופן סדרתי ממשלות מרכז שנותנות יד חופשית לכל מפלגת שמאל שמוכנה להיכנס לממשלתו. בשביל הצבעה לבנימין נתניהו לראשות ממשלה, כל ממשלה, בהחלט צריך להצביע "מחל", אך להצבעה לבנימין נתניהו לראשות ממשלת ימין, צריך להצביע לימינה או למפלגות החרדיות.