לפני כל בחירות אנחנו שומעים מכל צידי המפה הפוליטית שהפעם אלה הבחירות הגורליות ביותר לעתידה של ישראל. יש מצב שזה נכון לגבי מערכת הבחירות הנוכחית: תוכנית טראמפ בפתח, האיראנים משתוללים, הגירעון דוחק ותיקי נתניהו לקראת הכרעה. אלא שעל אף הפומפוזיות, זו מערכת הבחירות הרדומה ביותר שידענו. נכון, ליברמן רב קצת עם החרדים, חפרפרות חופרות במטה כחול לבן ושרה זורקת פחמימות אוקראיניות. אבל אם היה סולם ריכטר לשעמום, בחירות 2019 ב' היו בדרגה 10. לשם המחשה, להלן רשימה של דברים ממש משעממים שהם עדיין אטרקטיביים יותר מהבחירות המשמימות האלה.
 משחק גביע הטוטו בין הפועל כפר־סבא להפועל רעננה.
 סרט דוקומנטרי של אסי עזר מתעד את הדילמות וההתחבטויות הקשות שעמדו בפניו בדרך להחלטה לצלם סרט דוקומנטרי חדש.
 פרק של פסטיבל מספרי סיפורים, בהנחיית יוסי אלפי, בנושא מוך.
 סרטון חדש של "המחנה הדמוקרטי" שמספר לעם ישראל מה זה אומץ.
 הכתבה הקבועה הזאת בחדשות בכל שנה על כמה כסף תלמידי י"ב משקיעים בנשף הסיום.
 חוברת הוראות ההפעלה בקופסה של המיקסר החדש ששירן קנתה.
 השעה וחצי הראשונות בסרט החדש של טרנטינו.
 שיחה מהבנק כשאתה בפלוס.
 טקס הענקת פרסי סוקולוב לעיתונות.
 ערוץ החיים הטובים בתימן.
 חשבון ארנונה.
 תוכנית של גאולה אבן וירון לונדון בלי הערה מינית/שוביניסטית/וולגרית של לונדון.
 סרט דוקו בן שלוש שעות על פועלו הפוליטי של נחמן שי, כולל פרק נרחב על פעילותו כראש השדולה לדיפלומטיה ציבורית.
 הסיפורים של המתחרים ב"נינג'ה ישראל". מה אכפת לי שכל המשפחה שלך נהרגה בתאונת באולינג מצערת, איך זה אמור לעזור לך לעבור את "גשר המתמודדים הנופלים"?
 הכלוב של הנמר בספארי. נשבע לכם שכבר חמש שנים אין שם נמר, הם סתם בונים על זה שכל ההורים יגידו לילדים: "הנמר ישן, חמודים, לכן אתם לא רואים אותו".
 עמוד האינסטגרם של סבר פלוצקר, שבו הוא מעלה תמונות שלו עם מטבעות מרחבי העולם.
 ויכוח בין יריב אופנהיימר לגדעון לוי בשאלה מי אשם בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
 מדף הבשמים בסופר־פארם לתתרנים.
חום יולי־אוגוסט
האמת שזו לא אשמתה של מערכת הבחירות. היא הרי נאבקת על מקומה מול כל כך הרבה דברים. רק לפני כמה חודשים היו פה בחירות, ושפכנו זה על זה כמויות של ערימות רפש. לא נשאר עוד בוץ במחסנים. ולמי בכלל יש כוח לקשקושים על איומים קיומיים מצד איראן והפלסטינים, בזמן שהחום הכבד של אוגוסט מאיים על חיינו? איזה סיכוי יש לקלפיות כשהמדינה חצי ריקה וכולם נוהרים לפאפוס? אני לא מבין איך המפלגות ממשיכות לרכוש שלטי חוצות באיילון במקום לפוצץ את יוון וקפריסין בשלטים כמו "נתניהוס דואג רק לנתניהוס", או "גנץ – שמאל, חלש, ציזיקי".
ולמרות כל זאת, אל לנו להיכנע. כל שצריך הוא להפעיל את המוח היהודי ולמצוא כמה דברים קטנים שיכולים להפוך את מערכת הבחירות הזאת להרבה יותר מעניינת. או לפחות לקצת פחות משעממת. ומכיוון שאני מת על רשימות, שימו לב למה שצריך לקרות.
 עמיר פרץ מוריד את השפם ומתגלה שאין לו שפתיים, אלא עוד שפם קטן מתחת.
 מרב מיכאלי מודיעה שאם העבודה תגיע לעשרה מנדטים היא מפסיקה עם הדיבור המוזר הזה שלה. הציבור תהיה ממש בעד, לדעתי.
 ביטול הרוטציה בכחול לבן והכרעה מי יעמוד בראש המפלגה באמצעות קרב אגרוף בין יאיר לפיד לבני גנץ. בסוף יאיר מנצח וחוגג בלי לשים לב שגבי אשכנזי מתגנב מאחוריו, שובר לו כיסא על הראש ולוקח את חגורת האליפות.
 היועץ המשפטי לממשלה מבטל את כתבי האישום נגד נתניהו, אירוע שמוביל מיד לפתיחת תיק 5000 – חקירת היועמ"ש על ביטול תיקי נתניהו.
 מתברר שאהוד ברק היה חבר של פדופיל מורשע. רגע, זה כבר קרה.
 במהלך מערכת הבחירות מאושר ביקור של שתי חברות הקונגרס האמריקניות, אבל בתנאי שהמדריך שלהן הוא ברוך מרזל.
 אמנון אברמוביץ' מתחייב להוריד פריט לבוש אחד על כל תחזית שלו שלא מתממשת.
 כדי לשדר אמינות, שם התוכנית "פגוש את העיתונות" מוחלף ל"רינה מצליח לא נותנת לחברי כנסת פוטנציאליים לענות על שאלות, אלא אם כן הם באים לה בטוב".
 יעקב פרי מרחיב את החקירה לאיתור החפרפרת בכחול לבן ומגלה על הדרך שבני גנץ העסיק במפלגה אדם שבמשך 40 שנה שיקר שעשה צבא.
 עובר חוק שמחייב כל מפלגה להכניס מחמאה אחת בכל סרטון שלילי נגד היריב. רק דמיינו סרטונים של הליכוד נגמרים כך: "בני גנץ – שמאל, חלש, חתיך".
 עובר חוק שקובע שבהסכמי עודפים בין מפלגות, יכול כל ראש מפלגה להעביר ח"כ אחד שהוא לא מעוניין בו למפלגה השנייה. שיהיה בהצלחה בימינה, גדעון. שיהיה בהצלחה בישראל ביתנו, יאיר.
 גמר נינג'ה ישראל, ספיישל פוליטיקאים. רק דמיינו את ליברמן על "גשר החרדים התלויים" ואת נתניהו צולח את "מכשול החסינות המעופפת".
להפריח את השממה
בקיצור, אנו עדים למערכת בחירות משעממת. עכשיו נשאר לכם לבחור: האם לתת לשעמום הזה לנצח אתכם ולהישאר בבית ב־17.9 – או להבין שאסור לתת לשממה לנצח. נכון, פוליטיקה היא עסק מסריח. מרתיח שלמרות שאנשי הימין יצאו להצביע בפעם הקודמת וניצחו – לא זכינו לראות ממשלה בצלמנו. אבל זכרו, השעמום הוא האויב הגדול ביותר. כמו שההיסטוריה כבר הוכיחה: כשהימין משועמם, השמאל יודע לנצל זאת, ולנצח. ואז העניינים הופכים להרבה יותר מדי "מעניינים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
