ביוב זורם וחוטי חשמל גלויים: כך נראות כיתות תלמידי היישובים הלא מוכרים בנגב

כ־2,500 תלמידי היישוב הבדואי אל־פורעה הסמוך לערד לא יפתחו את שנת הלימודים ביום ראשון הקרוב. במקרה הזה לא מדובר על סכסוך סביב תנאי עבודה של מורים או על צפיפות בכיתות, אלא על צרכים בסיסיים הרבה יותר: קירות מתפוררים בכיתות, ביוב זורם, חוטי חשמל גלויים. בקריית החינוך, אם אפשר לכנות כך את המתחם העלוב, פועלים זה לצד זה שני בתי ספר יסודיים ואשכולות של גנים, חטיבת ביניים ותיכון. זה עשרות שנים שהמבנים הללו משמשים מוסדות חינוך של היישוב המונה כ־7,000 תושבים, אבל עכשיו ההזנחה הגיעה עד נפש.

אל־פורעה הוא יישוב בפזורה הבדואית. בשנת 2006 החליטה המדינה להכיר בו והעניקה לו סמל יישוב, אבל מהלכי התכנון נתקעו. אף שגם ברשות להסדרת ההתיישבות הבדואית מודים שכנראה יוקם ויוכר באזור יישוב קבע, כרגע הסטטוס של אל־פורעה הוא עדיין "יישוב לא מוכר". מדינת ישראל מעניקה שירותי חינוך גם ליישובים שאינם מוכרים. עד תחילת שנות האלפיים היא עשתה זאת באמצעות רשות החינוך לבדואים בנגב. אחרי שהוקמו מועצות אזוריות ליישובים הבדואים המוכרים, החליטה המדינה שהן אלה שישמשו זרוע ביצועית לאספקת שירותי חינוך לפזורה הלא מוכרת.

האחריות על בתי הספר של אל־פורעה מוטלת על המועצה האזורית אל־קסום. בתחום שיפוטה של אל־קסום יש שבעה יישובים מוכרים, הממוקמים לאורך כביש 31. ביישובים המוכרים רשומים כ־12 אלף תושבים, אבל כשמוסיפים את תושבי הפזורה שבתחום המועצה מגיעים על פי ההערכות ליותר מ־60 אלף. מבחינת המדינה, אל־קסום אחראית לא רק לתלמידי היישובים המוכרים שלה, אלא גם ל־18 אלף תלמידים המתגוררים ביישובים הלא מוכרים. חלקם מתגוררים בתוך תחום שיפוט של רשויות מקומיות, יהודיות או בדואיות, כמו תושבי אל־פורעה שיושבים בתוך תחום השיפוט של ערד; חלקם חיים בתחום ללא שיפוט, המכונה במשרד הפנים 'שטח גלילי'. האחריות לאלה ולאלה מוטלת על מועצת אל־קסום.

אל־קסום היא אחת המועצות העניות ביותר בארץ. היא מדורגת באשכול הסוציו־אקונומי הנמוך ביותר, וגם בתוכו היא נמצאת בתחתית של התחתית. הכנסות עצמיות כמעט אין לה. בעוד המועצה האזורית הסמוכה לה, בני־שמעון, מכניסה 2,740 שקלים לכל תושב מארנונה שלא למגורים, אל־קסום מכניסה רק 268 שקלים. הציפייה של המדינה שרשות ענייה כזו תעניק שירותי חינוך ל־18 אלף תלמידים – איננה ריאלית.

בין הכיסאות
מועצת אל־קסום הוקמה לפני שבע שנים, אבל עד היום מנהיגיה לא מחו על ה'תיק' הזה שהופל עליהם. הסיבה היא שעד לפני שנתיים נוהלה המועצה על ידי ממונים של משרד הפנים. בשנת 2017 התקיימו בפעם הראשונה בחירות באל־קסום, ובהן נבחר ג'בר אבו־כף לראשות המועצה. אבו־כף בקושי הספיק לחמם את הכיסא, עד לבחירות המוניציפליות של 2018 שבהן נבחר סלאמה אל־אטרש.
אל־אטרש הניף את נס המרד.

בחודש מאי האחרון הוא פנה למנכ"ל משרד החינוך והבהיר שבמצב הנוכחי, וללא תוספת משאבים מיידית, אין ביכולת המועצה שלו להמשיך לספק שירותי חינוך לתלמידי הפזורה. לאחר שבמשרד החינוך לא הגיבו, הודיע להם אל־אטרש בסוף חודש יוני על הפסקת כל שירותי החינוך הניתנים על ידי המועצה ליישובי הפזורה. "החל בשנת הלימודים הקרובה, המועצה תספק את כל שירותי החינוך אך ורק במסגרת תחום השיפוט שלה", הודיע אל־אטרש. המשמעות המעשית היא שלא רק 2,500 תלמידי אל־פורעה לא יפתחו את שנת הלימודים, אלא כל 18 אלף תלמידי הפזורה שבאחריות אל־קסום.

למרות התערבותו של יו"ר ועדת החינוך, ח"כ יעקב מרגי, והתעוררות מאוחרת של אנשי משרד החינוך, נכון לאמצע השבוע לא חלה התקדמות בפתרון המשבר. ביום שני ביקרתי במשרדי מועצת אל־קסום בבאר־שבע. באופן סמלי, היישוב אל־פורעה, שתמונות הכיתות המתפוררות שבו הופצו ברשת, כלל לא מופיע במפת תצלום האוויר שתלויה בחדר הישיבות.

אייל ניזרי, מנכ"ל מועצת אל־קסום, מזכיר שתקציב החינוך שהמועצה מקבלת ממשרד החינוך, כמו כל רשות אחרת, הוא תקציב גירעוני, וכל רשות נדרשת להוסיף מימון משלה כדי לספק שירותי חינוך לתושביה. "אספקת שירותי חינוך לתושבי הפזורה, שהם לא תושבים שלי, יוצרת אצלנו גירעון של 18 מיליון שקלים בשנה", אומר ניזרי. "אין סיבה שדווקא אנחנו נממן גירעון של תושבים שאינם שלנו. שייתנו לעיריית תל־אביב, או לרשות אחרת עם יכולת כלכלית, לטפל בהם".

ניזרי מספר על בתי ספר בפזורה שאינם מחוברים למים, ועל גני ילדים שפועלים על גנרטור. "אחרי הסיור הראשון שלי במוסדות החינוך בפזורה, התקשיתי להירדם. זו אחריות שנמצאת על הכתפיים שלנו, ואני לא רוצה להיות פושע".
ראש המועצה אל־אטרש נשמע נחוש גם הוא. הוא מדבר על מאות מיליוני שקלים שנדרשים לתיקון דרכי עפר להסעות, לבניית גנים וכיתות ותחזוקתם, ולכוח אדם שינהל את המערכת. "אני לא מוכן לקחת אחריות, לא על הכישלון החינוכי במוסדות החינוך בפזורה, ולא על סכנת החיים שקיימת שם בגלל ליקויי הבטיחות".

סוגיית שירותי החינוך של יישובי הפזורה היא דוגמה נוספת למחדל המתמשך של המדינה בסוגיית המגזר הבדואי. אם המדינה לא רוצה להשקיע לטווח ארוך בבתי ספר של יישובים לא מוכרים, אדרבה, שתקבל הכרעה ותפנה את האוכלוסייה שם ליישובים מוכרים. השארת המצב על כנו והפלת האחריות על הרשויות הבדואיות העניות, רק מחמירות את המציאות.

תגובת משרד החינוך: "המשרד מחויב לכל תלמידי ישראל, ובכלל זה גם לתלמידי הפזורה הבדואית. לאורך השנים מועברים למועצה תקציבי עתק לקיום שירותי חינוך מיטביים ולעיתים אף לפנים משורת הדין, כמו במקרה של הקצאת הסעות לילדים בגילאי 3־4 והשתתפות בשיעור של 100% בהסעות תלמידים. נוסף על זאת, המשרד מפעיל בעבור הילדים חוגים, ומעניק תקצוב בינוי להקמת בתי ספר וגנים חדשים. היקף זה של השקעות מעיד על תנופה גדולה של עשייה למען הפזורה הבדואית, וכל טענה אחרת בעניין משוללת יסוד. גורמי המקצוע במשרד החינוך, בשיתוף משרד הפנים, מצויים בדיונים אינטנסיביים יחד עם המועצה האזורית כדי לפתוח את שנת הלימודים כסדרה".